ראיתי את דבריו של רוני דניאל בשידור חי.
גם אם רוני דניאל הכין את דבריו מראש, הדברים נאמרו בכאב של צבר אמיתי
שנתן למדינה כי היא ביקשה, הוא שייך לדור הזה שלא שאל. אמרו לו לבוא והוא בא.
כאלו אנשים כבר לא קיימים כמעט. כל אחד דואג לאינטרסים הפרטיים שלו ומה הוא ישיג והכי הרבה.
זה נכון ששר ביטחון לא צריך להיות גנרל גדול, ראינו גנרלים שעשו טעויות כשהפכו לפוליטיקאים
וכמו שאמר שרון, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
אני בטוח שהוא לא התכוון ל"רואים" כמו להסתכל במשקפת הפוך כשהעדשות חסומות במגן שלהן
ולא רואים כלום מכאן או משם...
עמיר פרץ לא היה שר ביטחון מבריק, הוא היה מבריק יותר כמזכ"ל ההסתדרות והחזיק לא אחת את המשק
ואת 13 הוועדים החזקים ביד אחת וביד השניה החזיק את הביצים של הממשלה ולחץ חזק.
ולמרות שעמיר פרץ היה רק סרן ושירת כקצין חימוש בחטיבת הצנחנים, סיים את שירותו כתוצאה מתאונת בין שני נגמ"שים
הוא אישר ודחף את פרוייקט כיפת ברזל כשכל הסביבה הקרובה התנגדה לפרוייקט השאפתני.
עמיר פרץ עשה דבר חשוב שהגן על העורף בשני המבצעים האחרונים של צה"ל ברצועה, והוא לא היה גנרל.
היו עוד שרי ביטחון שלא באו כגנרלים מהצבא כמו ארנסט ובכל זאת עשו דברים חיוביים.
אז מה בעניין החייל ליברמן?
ליברמן שירת כ"שלב בתניק" ואח"כ כאפסנאי. מה שבטוח שהוא למד כאפסנאי להגיד הרבה פעמים "לא".
ליברמן לא היה גנרל וההתנגדות לכניסתו לתפקיד שר הביטחון מובנת ומדאיגה.
בתקופה כזו שאין ביטחון כבר יותר מחצי שנה ברחובות, האם אפסנאי בצה"ל יכול לשמש כראש מערכת ביטחון
שנמצאת כל הזמן כמו קפיץ דרוך? אולי ליברמן יהיה כמו עמיר פרץ וילמד את התפקיד מצויין
ועוד יוכיח את עצמו ויזכר כאחד שיעשה היסטוריה או לפחות כאחד שלא ישנה אותה יותר מדי?
אולי ה"נייט" יהפוך יותר ל"דה"?
אני לא יודע, אני לא עתידן, אבל יש משהו כאן שמפריע לי וזה לאו דווקא האישיות של ליברמן והדעות
הימניות קיצוניות שלו כמו עונש מוות למחבלים.
אמירות שלו בעבר על ביבי שהוא לא ראוי, מושחת ועוד שמות תואר בסגנון, מביאים אותו לשבת
סביב שולחן אחד עם אותו שנוא נפשו, משהו כאן נראה לא כשר, לא נכון ואסור שיקרה.
אין כאן ערכים, ועל זה הלין רוני דניאל.
פעם מכרו תפקיד של ח"כ בעבור מיצובישי, היום מוכרים תפקיד של שר ביטחון בעבור מיליארד שקלים
שילכו לאותם עולים מחבר העמים שזקוקים להשלמות לפנסיה.
הכל מסחרה, הכל מופרט, אין עבור מה להלחם, אין על מה ועבור מי לשכב על הגדר.
אני לא יודע אם מחר הבן שהשתחרר משירות קבע הקצין מבצעים בחטיבת שריון, יבוא ויגיד לי
שהוא עוזב את הארץ אם אני אנסה להחזיק אותו כאן בכח.
כח של מה? כח של ערכים? חובות, זכויות, יוקר המחיה? מה הוא ובני דורו חושבים על הדברים
שקורים כאן? איבדנו דרך וחייבים לחזור back to basic.
אני לא טוען חלילה שבוז'י או ציפי ובטח לא יחימוביץ יכולים לעשות כאן שינוי.
אני מאמין שיש עדיין אנשים טובים שמוכנים לתת מעצמם למדינה אבל אותם אנשים רק מתמעטים
עד שלא ישאר אחד כזה במקום מושחת, מופרט, חסר ערכים.
כולנו אומרים את הדברים בשקט, הגיע הזמן שנרים כולנו קול צעקה.
הצעקה הרמה ביותר צריכה להיות בבחירות הקרובות שלעניות דעתי יגיעו בעוד חצי שנה פחות יותר יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
