כולנו חולמים על דוד מאמריקה, כזה עם מלא כסף, סיגר עבה בפה, מכונית גדולה ואחוזה כמו בסרטים.
אז אני לא חלמתי על דוד כזה מעולם, גם לא היה לי סיכוי כזה.
לפני כמה חודשים נולדה לנו דודה באמריקה...
כנראה שגם אם אתה לא רוצה אתה מקבל.
הסיפור לפני הוא ארוך ולא בטוח שאני גם רוצה לספר את כולו כאן ועכשיו, אבל מה שאפשר לספר...
היא הגיעה אלינו לפני שבוע והייתה אמורה לטוס לפריז לבקר קרובי משפחה.
ביום שבת, ערב לפני הטיסה לפריז, היא קיבלה מייל שטייסי חברת אייר פראנס שובתים ואין טיסות.
אז בקטנה היא נשארה איתנו עוד שבוע עד יום חמישי הקרוב.
אנחנו תוהים על קנקנה והיא על קנקננו ומנסים להבין את הקשר הקוסמי שנוצר בינה לבין המשפחה.
היא לא יהודיה אבל מסתבר שלפני שני דורות הסבתא שלה הייתה יהודיה שנישאה ללא יהודי
ואמה והיא אח"כ איבדו את הזהות היהודית.
אדם חכם אמר לי היום שהיא יהודייה גם אם היא לא רוצה...
יום אחרי שהיא נחתה אצלנו, אחרי הקפה של הבוקר הלכתי להניח תפילין, כמו כל בוקר.
היא פשוט עמדה שם המומה ולא הבינה מה קורה.
היא סיפרה שבמטוס לארץ מניו יורק היא ראתה "רבנים" לדבריה, עושים את הפעולה הזו עם "השרוכים השחורים"...
והקוביה הזו על הראש 
אבל הם היו רבנים ועם זקנים ולך אין זקן ואתה בלי כיפה אז מה הקטע.
הסברתי לה שלא חייבים להיות דתיים כדי להניח תפילין וביקשתי שלא תפריע לי ולא תדבר איתי בזמן התפילה
אני צריך להתרכז ולא רוצה הפרעות מהקהל כשאני מתחבר לבורא עולם.
מאז כל יום היא פשוט תופסת מרחק, ממש כאילו היא בעזרת נשים ומסתכלת על כל הטקס מתחילתו ועד סופו.
ביום שישי האחרון היינו אצל החמים שלי, כמו כל שישי בערב, לקידוש.
פעם שניה שהיא הייתה המומה, ראינו דמעות זולגות מעיניה כשחמי סלסל בקידוש.
היא התפעלה מהכל וכשישבנו איתה ודיברנו, שאלנו מה ריגש אותה כל כך?
התשובה שלה הייתה שהיא מרגישה שהיא יהודיה ולא נוצרייה והיא מעולם לא התחברה לנצרות.
כל החברים שלה יהודים והיא מעולם לא הבינה את הצורך הזה להתחבר ליהודים והמסע הזה לישראל
נראה לה כמו ביקור שורשים למרות שהיא מעולם לא הייתה כאן.
ביום רביעי בערב היא הזדעזעה כששמענו על הפיגוע בשרונה מרקט והיינו צמודים למסך הטלוויזיה.
תכננו לקחת אותה לשם בסופשבוע, עוד לפני שהיא הגיעה אלינו.
בהתחלה היא לא רצתה לנסוע מפחד שמה יקרה דבר כזה שוב. כשהגענו לשם, היו באמת מעט מאוד אנשים יחסית
ליום שישי בצהריים.
ואחרי שאכלנו בתוך שרונה מרקט, הלכנו לראות ולהראות את המקום והיא פשוט לא יכלה לעצור את הדמעות.
הדודה מאמריקה קנתה ספר לימוד עברית והיא מתאמנת עלינו ואנחנו צוחקים מהמבטא הצרפתי משהו.
היא מדברת כמה שפות, ביניהם צרפתית, והבטיחה שעד הפעם הבאה היא תדע לדבר עברית מצויין...נראה.
עוד יומיים היא טסה חזרה לארה"ב דרך פריז, כולה מרוגשת מטיול בירושלים. להיות בישראל בזמן כזה לא פשוט
לראות משפחה חדשה שנולדה לה, ממש כמו שהיא נולדה לנו.
אין לי ציפיות לקבל ירושה של אחוזה בארה"ב, או כמה מיליונים, גם אם יש.
הבקשה שלנו מסתכמת במשהו יותר פשוט אבל חשוב והיא תעשה את זה.
אולי פעם יעלה פוסט על העניין...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
