לפני 4 שנים הגיע שכן חדש לבניין.
הוא רב השכונה. הרב של בית חב"ד.
יש הרבה מה ללמוד מהאדם הזה.
בכל חג הוא מארגן בשכונה פעילויות של הורים וילדים,
והכל מתרומות שהוא מגייס ואני לא רואה שם בשום פינה, ניסיון של להחזיר בתשובה.
לפני כמה שבועות קיבלתי ממנו הודעה לוואטסאפ שבו ביקש לצרף אותי לקבוצה
של אנשים מבית הכנסת. הסכמתי. הרי שטויות ותמונות לא יגיעו מקבוצה כזו.
כמה ימים לאחר מכן, שלח לי הזמנה להגיע ביום ראשון בשעה שמונה בערב,
למשך שעה לשיעור תניא בחברותא.
לא אכנס כאן להסברים על תניא ותנועת החסידות, בשביל זה יש את אדון גוגל אבל חשוב לי כן להגיד כמה דברים בעניין.
השעה הזו של לימוד דברי תורה היא שעה בשביל הנפש.
לשעה אחת עוזבים את העבודה והמחשבות עליה, חדשות, התעסקות בדברים טפלים ובטלים
ולומדים משהו שנמצא ברמה אחת לפחות משאר הדברים היומיומיים.
שעה של לימוד למה אנחנו כאן, מה מביא אותנו למעשים שלנו, מה היה קודם, למה דברים שקורים אכן קורים.
והכל תוך כדי ירידה לעומקם של דברים והסברים מאלפים מפיו של אותו רב.
יושבים בחברותא על כוס קפה ועוגיות או עוגה שמביא כל אחד בתורו, אני מעדיף לקנות כיוון שהמטבח שלנו
בבית לא מבדיל בין בשר וחלב.
היציאה הזו מהשגרה, הניחותא והדברים המעמיקים פותחים את השבוע שלי בצורה מצויינת.
מעולם לא חשבתי שבאתי לעולם סתם כטעות של הוריי או כל הסבר ביולוגי אחר.
אני יודע שיש משמעות לכל אדם שנברא והגיע לעולם, כל אחד והמשמעות של חייו.
אנחנו לא חיים כאן בעולם הזה סתם ויש לנו ייעוד וסיבה.
החברותא מורכבת מגברים דתיים וחילוניים, משכילים וכאלו שסיימו 12 שנות לימוד בלבד
מנהלים ועובדים עצמאיים ושכירים, ערב רב של דעות, מקצועות, תובנות ומחשבות.
הרב עצמו שנון, מכיר ובקיא ברזי התניא והקבלה, אדם מיוחד במינו.
הרב מוכר כמגשר בין בני זוג ובאותה ההזדמנות שאנחנו רק גברים בשיעור התניא
הוא מדבר הרבה ונותן דוגמאות מחיי הנישואין של אנשים שבאים אליו להתייעץ
ותמיד מדבר בשבחה של אישה וכמה היא הבסיס לכל בית וכל זוגיות.
בסוף השעה המרתקת הזו של קריאה בספר התניא והסברים על משמעויות החיים,
כל אחד פורש לו למכוניתו, וכמוני, חלק מהאנשים מוריד את הכיפה מראשו ומניחה בכיס.
הכיפה לא מסמלת עבורי שום דבר למעט שהיא מכסה את הראש. אבל היותר מעניין איזה ראש
היא מכסה ובאותו מפגש שבועי ביום ראשון היא מכסה ראשים של הרבה אנשים הרוצים לשמוע דברי נועם.
