כל בוקר בתפילת שחרית אני קורא את סיפור העקדה כחלק מהתפילה.
וכל בוקר אני שואל את עצמי, מה אנשים עושים היום?
כמובן שאף אחד לא היה מקריב את בנו לעולה על מזבח. ובכל זאת?
מה אנחנו מקריבים, אם בכלל, ביום יום שלנו?
כאיש צבא, אני חושב על חייל שמוכן להקריב את עצמו, לקחת סיכון ולעשות משהו מעבר.
משהו למען אחרים, משהו שהוא היחיד יקריב את עצמו כדי שאחרים יחיו.
מעשים כאלו שאולי גם אח"כ מזכים בצל"ש, ואותו חייל זוכה לקבלו, אם הוא נשאר בחיים.
אנשים האמתגייסים להיות חיילים קרביים יודעים שיש סיכוי שהם הולכים למקומות מסוכנים.
כל אותם לוחמי הסיירות העלומות המחרפים נפשם עושים את זה עם כל הכוח לעשות משהו בשביל מישהו.
עושים מעשים כדי שאחרים יוכלו ללכת לבתי קולנוע, למסיבות, לקניות בקניונים ולחיות חיים נורמליים
בעוד הם חיים את הרגע בלי לדעת מה ילד יום.
ובנושא הזה, מצמרר אותי כל פעם מחדש הסיפור התורן על החייל שהצטלם עם חבריו לפני מבצע
כי אולי הוא לא יחזור ממנו, מה שקורה לפעמים.
יש עוד הרבה "הקרבות" אישיות כמו לדוגמא הורים הרוצים להיות בשקט.
מקריבים את הבריאות של הילדים שלהם.
בשביל שקט הם יהיו מוכנים לתת חטיפים, טלוויזיה, פיצות ובכלל ג'אנק פוד ובלבד שלהם תהייה שעת שקט.
הורים החושבים על עצמם קצת יותר מאשר על הילדים שלהם ומביאים כל הזמן בייביסיטר או מקריבים
את הזמן של ההורים שלהם כדי שהם יוכלו לנסוע לחופשה, או כל בילוי אחר (ואני לא מדבר על משהו פעם בשנה
אלא על דבר קבוע ויום יומי)
ההקרבה העצמית על מזבח האופנה והשופוני.
קניה של בגדים אופנתיים למרות שלא מתאימים, אין תקציב או כל סיבה אחרת.
העיקר שיראו כולם שאני מתלבש בצו האופנה.
אותו הדבר עם קניות של מכוניות, טלוויזיות ענקיות או כל דבר שבאמת לא מחוייב המציאות.
הקרבה של הבריאות העצמית והסביבה.
אנשים המעשנים סיגריות כי הם רגילים ולא מוכנים להפסיק או לעשות מאמץ להפחית.
הקרבה של הסביבה, ילדים ומשפחה כמעשנים פאסיביים וכל זה כיוון שהם מוכרחים את הסיגריה הזו.
הקרבה של מתנחלים מעבר לקו הירוק.
בכל שירות מילואים פעיל כשנסעתי בג'יפ ממוגן, עובר על פני רכבים ישראלים שבהן נוהג נהג/ת
ישראלים עם ילדים בספסל האחורי, לא הבנתי איך הם עושים את זה. איך הם מסכנים את החיים שלהם
ואת החיים של ילדיהם. כמובן שהאידיאולוגיה ברורה לי אבל האם למענה מסכנים חיים?
אולי זה מקביל לאותם יהודים שהיו מוכנים למות על מזבח השם ולהמשיך לקיים תורה ומצוות?
להמשיך להראות נוכחות במקומות מסוכנים כי כל המדינה הזו שלנו מים תיכון ועד הירדן?
הקרבה קיימת בכל זמן, לא תמיד אפשר להבין אותה, גם לא לאחר מעשה.
כמו שאת אברהם אבינו אי אפשר היה להבין באותו רגע.
(למרות שרק אחרי מתן תורה, שנים רבות אחרי תקופתו של אברהם, נקבעו חוקים כמו לא תרצח
האוסרים הקרבת חיי אדם, מנהג שהיה קיים באותה תקופה של ריבוי אלילים)
מה אתם מקריבים?
(תודה ל-Golum)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
