לפני חמש שנים כתבתי את הפוסט הזה.
אין לנו ארץ ענקית עם המון מים ומרחבים מוריקים, אבל יש לנו מכל דבר בקטנה.
מהצפון הקר ועד לנגב הלוהט, מהים ועד הירדן. קיבלנו קצת מכל דבר, גן עדן אמיתי.
המחשבות שלי נדדו לפוסט הנ"ל בעקבות ההוריקן שנקרא אירמה.
המחזה "אירמה לה-דוס" שנכתב בצרפת והוצג לראשונה בשנות החמישים של המאה הקודמת, מדבר על פרוצה בפריז
ועל בחור צעיר המתאהב בה, מחזר אחריה ורוצה להוציאה מחיי הזנות.
הרדיפה שלו אחריה וחוסר יכולתו להשיגה, גורמים לו לעשות דברים שונים.
ואני יושב בבית, על המרפסת וחושב על כמה השם הזה של ההוריקן הנוכחי, לא מתאים.
כולם בורחים מאירמה ההוריקן ואף אחד לא מנסה להתחבר אליה להבדיל מהמחזה.
מצד שני אפשר להגיד שהיא רוצה לבלוע את כולם בתוכה ולהשאר אותה "זונה" רעה ואכזרית.
אירמה לה-דוס או בתרגום מצרפתית אירמה המתוקה.
סופת הוריקן כל כך גדולה בקוטר של 650 ק"מ לא יכולה להיות מתוקה.
איך הגדיר את זה אמריקאי שביתו נהרס ע"י אירמה: "זונה בת זונה"...
המשותף הוא הזנות, כל אחד בא מכיוון מחשבה אחר.
חבר קרוב שגר במיאמי, הצליח לעלות על מטוס לארץ עם המשפחה והשאיר שם הכל,
יחזור כנראה לשוד ושבר. מה שלא עשתה לו אירמה, יעשו אותם הפורצים שיגנבו מכל הבא ליד.
אז נכון שיש לנו חיזבאללה על הגדר הצפונית וחמאס על הגדר הדרומית ויש במערב ים ובמזרח ירדנים/אירנים.
ולא אוהבים אותנו בשום מקום ו-BDS ושמאל וימין וחינוך לא משהו בטח לפי טבלת ההשוואה של ה-OECD,
ומחירי דלק גבוהים ומיסים בשמיים וביבי וחבר מרעיו המושחתים ועוד ועוד.
אבל יש לנו ארץ נהדרת.
קצת מכל דבר, לא להרגיל אותנו לטוב מדי.
כשחושבים על כל הדברים הרעים, צריך לחשוב לפעמים על הדברים הבסיסיים שכרגע נמנעים
ממליוני בני אדם בארץ האפשרויות הלא מוגבלות, שהפכה להיות מאוד מוגבלת, בטח במזרחה.
אפילו המדינה החזקה בעולם לא יכולה לטבע, כאילו שהטבע בא ומראה כי ידו על העליונה גם על המעצמה
החזקה בעולם, עדיין.
אני יושב על המרפסת מסתכל על השמש השוקעת לאיתה וחושב, איזה כייף לי.
יש לי מים חמים וקרים וחשמל ואינטרנט בעוד שלמליונים עכשיו זה חסר. הכי בסיסי, הכי פשוט.
יודעים להעריך את הדברים הפשוטים האלו כשהם אינם.
פרופורציה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
