התכנסנו ליום צוות.
ארוחת בוקר,
כמה מילים,
מצטייני הרבעון,
וכל זה תוך כדי ארוחת בוקר קלה, שהייתה אמורה להיות קלה, אבל המזכירה
של הארגון יודעת לפנק לפנק ולפנק והכינה לנו שולחן של ארוחת בוקר כמו במלון.
כטוב ליבנו בגבינות, לחמניות טריות, סלטים ומיני מאפה יחד עם קפה לסוגיו, הכרנו אחד את השני.
חלק מהעובדים חדשים שם כמוני פלוס מינוס חודש וחלקם יותר ותיקים אבל לא מכירים
מלבד ההיכרות המקצועית.
היה מעניין לראות איך אנשים מסויימים, המצטיירים בעיניי הדימיון בצורה אחת,
מתגלים בצורה אחרת.
אז לצורך היכרות מעמיקה קצת יותר, ביקשתי מכולם לשים בסלסלה את ארנקם האישי.
את הארנק? שאלו חלק בהרמת גבה. כן את הארנק. ככה בהפתעה.
כולם שמו את הארנקים במרכז בסלסלה העמוקה וכל אחד התבקש לבחור לו ארנק אחד
שהוא לא שלו.
אחרי שכל אחד בחר, נתתי לכולם דקה אחת לחקור מה יש בארנק ולתאר לקבוצה כולה
את בעל הארנק מבלי להגיד את שמו וכולם יצטרכו לנחש במי המדובר.
במשך חצי שעה שיחקנו וכל בעל ארנק שניחשו, או לא, התבקש לספר קצת על עצמו ועל
חפץ/תעודה/קבלה שיש בארנק ולמה הוא שומר את זה שם.
זה היה מצחיק בחלק מהמקרים, חלק היה מעציב חלק תמוהה ואנשים נפתחו אחד לשני
בצורה מיוחדת מה שמחבר אנשים לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינה חברית,
שהרי הרוב ביננו נמצא יותר שעות בעבודה מאשר בבית, ומה אם לא הרגשה טובה של חברות
תורמת לגיבוש ולפעמים אפילו להבנה יותר לעומק של אחד את השני.
אחרי זה הלכנו לחדר בריחה.
אני לא ארחיב על מה זה אם לא שמעתם חפשו את זה באינטרנט, זה נמצא כמעט בכל עיר.
לקחנו שני חדרים כי היינו עשרה אנשים.
יש אנשים שמתחברים לכל עניין כתבי חידה והם סקרנים מטבעם ויש כאלו שנגררים.
לא מבין מה רוצים ממני, מפחיד אותי, זה משעמם. זה מה ששמעתי מחלק מהאנשים בהתחלה.
אבל...
עם הכניסה לחדרים וההתעסקות בחיפוש רמזים ופיענוחם, הדברים התהפכו ב-180°.
אנשים החלו לשתף פעולה ולחפש רמזים, לנסות לפתור את החידה ולבדוק להיכן החפץ שמצאו שייך.
היו שם וויכוחים כיאה לישראלים טובים.
המשחק נועד לחבר בין אנשים, לתת לאחר להשמיע את דעתו ולעיתים אותו האחד
הביישן והמופנם, מצטייר כאחד שבזמנו החופשי פותר תשבצי היגיון או פותר כתבי חידה וכאן, ידו הייתה
על העליונה והוא חיבר בין חלקי הפאזל השונים כדי לתת לנו לעבור מחדר לחדר במהירות.
מה שעוד למדנו זה שלא תמיד כל מה שאתה רואה הוא המובן מאליו.
לפעמים יש דברים שנראים בצורה אחת אבל מרמזים על משהו אחר.
תמיד צריך להסתכל על התמונה השלמה ולא על החלקים ושכל החלקים תמיד ירכיבו פאזל שלם.
כך בני האדם.
אתה רואה אדם ושופט אותו על פי מעשיו או אמירותיו ללא היכרות מעמיקה.
לפעמים צריך לברוח למקום ניטרלי, מקום שאפשר יהיה לחפור ולראות מה יש מתחת למעטפת
ואז מתגלים הדברים הטובים, או הרעים, שיש בכל אדם. הרגישות התובנות, החוכמה והאמפטיות.
קינחנו בארוחת צהריים טובה שבה כל אחד בחר מה שהוא רצה ממבחר מנות בשריות או צמחוניות.
כוס קפה על הפינג'אן בחורש עם מדורה קטנה, צחוקים, בדיחות ושירים מסביב, סיימו את היום בהנאה מרובה.
מומלץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
