בעקבות הכתבה הזו, לקחתי זמן וחשבתי מה אני רוצה לראות כאן.
בעוד המחשבות זורמות אל נגד עיניי, חשבתי בעצם שכל מה שאני רוצה שיהיה כאן, היה רוצה כל אזרח מדינה באשר הוא.
ובכל זאת, יש כאן דברים מיוחדים שיש רק כאן במדינת ישראל.
אולי יש דברים משותפים בכל ארצות אירופה או דברים המשותפים לאמריקות ולמדינות ערב, כל אחד בשלו
אבל, מנקודת הראות שלי, מדינת ישראל היא היהלום שבכתר.
כן, כתר חבוט, קצת מחליד, יש בו כמה שברים במתכת, הזהב כבר קצת מתקלף, היהלום כבר שחוק וראה תקופות נוצצות יותר
אבל עדיין היהלום שבכתר.
אני לא איש דתי אבל יש בי אמונה, אמונה של יהודי.
והאמונה הזו אומרת לי שאם אני לא רוצה להיות ולחיות בארץ הקודש, אדמה שהובטחה לאברהם אבינו ולזרעו
האדמה הזו לא תרצה אותי. ממש כמו זוגיות. צריך שניים להצליח.
והמחשבות רצות במהירות וחשבתי על הרוב.
על בעיות החשמל, בעיות של חוסר מים, חוסר ביטחון, מיסים גבוהים, דלק יקר, דירות לא ברות השגה לזוגות צעירים,
בעיות של תעסוקה, חינוך, בריאות, תשלומי ארנונה הולכים וגדלים עם הזמן ללא תמורה, עגבניות ב-20 שקלים לקילו,
אימהות חד הוריות קשות יום, ניצולי שואה המתעללים בהם על כל צעד ושעל, מבצע צבאי בעזה כל שנה, חיילים עייפים
פוליטיקאים מושחתים, דואר לא מגיע בזמן, טיפת גשם והכל מוצף, ימים ארוכים ללא חשמל.
ואני בטוח שיש עוד הרבה מחשבות של ייאוש.
שירו של שלום חנוך "אומרים שבלי" התנגן לי בראש.
איזו מדינת ישראל אני רוצה?
מדינה חזקה, מדינה חכמה, מדינה מפוארת, מדינה עם היסטוריה, מדינה עם שלטון חוק, מדינה עם בית משפט חזק.
מדינה עם צבא חזק, ביטחון, כבישים רחבים, ירוק בכל מקום, מקומות עבודה לרוב, מוסדות להשכלה גבוהה בעלי שם,
בתי חולים מתפקדים, תחבורה ציבורית יעילה, חופש מדת, חופש ביטוי, חופש דיבור, כיבוד האדם והאזרח.
חופש תנועה, חינוך מצויין, פוליטיקאים מנהיגים וישרים אני גם רוצה דת ומנהגים ומסורת זה לא עשה רע אף פעם ועוד ועוד.
אבל כמו בשיר הנ"ל של שלום חנוך, כנראה שאין רע בלי טוב. (חלק מהשיר):
אומרים שבלי חושך אין אור
אומרים שבלי רע אין טוב
אומרים בלי מלחמה אין שלום
אומרים שבלי שקר אין אמת
אומרים שבלי עוול אין צדק
אומרים שבלי טיפשות אין חוכמה
אומרים שבלי רעש אין שקט
אומרים שבלי עוקם אין יושר
אומרים שבלי סבל אין אושר
אומרים שבלי לא אין כן...
אני יושב בחדר העבודה שלי, קם משם כי זוגתי ואחד הילדים חזרו הבייתה ושאלו היכן אני.
ואז הכל נשכח.
החיבוק, האהבה, האיכפתיות והמשפחתיות החזקה גרמו לי לרגע קל לשכוח מהכל, הטוב והרע.
הדבק הזה של משפחה חזקה אוהבת ביחד זה מה שאני רוצה מסביבי.
את המשפחה שלי.
ואני חושב שכולנו יכולים להיות משפחה אחת גדולה ביחד לא רק בעיתות משבר אלא ביום יום.
וכמו כל זוג, רבים בבוקר ומשלימים במיטה בערב, כמו כל דבר שיש בו ניגודיות, ככה קורה גם כאן.
יש לנו הרבה טוב ויש לא מעט רע, אבל אנחנו לא גרים בשוויץ.
למרות כל הקיטורים והעצבים והשחיתות והרבה דברים שאין או יש יותר מדי,
אין כמו המקום הזה.
כל מי שחושב שיותר טוב לו לגור במקום אחר...מוזמן ללכת לשם.
אני נשאר כאן כי זה מה שיש, רואה גם את הטוב ברע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
