שבת, 1 באפריל 1933 שעה עשר בבוקר.
בריוני ה-S.S. ואחרים עמדו מול חנויות של יהודים בגרמניה ומנעו מקונים להכנס לשם.
חרם צרכנים על היהודים שהחזיק מעמד רק 14 שעות, הרבה פחות ממה שהתכוון גבלס, שר התעמולה וההשכלה והמפלגה הנאציונל סוציאליסטית
להשיג בשטח גרמניה הנאצית.
בשבוע שעבר, ספטמבר 2015, ברוב של 525 מול 70 מתנגדים, קיבל הפרלמנט האירופי החלטה התומכת בסימון מוצרים מיהודה ושומרון.
ההחלטה האומללה הזו היא חרם לא על מוצרים משטחי יהודה ושומרון, היא חרם על מדינת ישראל כולה. בעצם זה כולל גם את רמת הגולן שעליה חל החוק שרמת הגולן שייכת למדינת ישראל. האם היום עלינו להחזיר אותה לסוריה? אולי כדאי להחזיר אותה לדעא"ש או אולי לחיזבאללה?
אירופה כולה מחכה לכסף האיראני שעכשיו יזרום גם אליהם אחרי שההסכם יאושרר בקונגרס האמריקאי וישראל מעניינת אותה כקליפת השום.
הזכרון של אירופה נחלש עם השנים כשהם לא זוכרים את אותו יום אומלל של ה-1 באפריל 1933.
סימון חנויות של יהודים אז, אינו שונה ממה שעושים היום רק חסר סימן הטלאי הצהוב שהיצרנים הישראלים בשטחים ידרשו
להטביע על תוויות המוצרים שהם מייצרים ומייצאים לאירופה, או לחלופין, אירופה תטביע את הסימן כדי להבדיל מה מגיע מישראל ומה לא.
חברת סודה סטרים שאחד ממפעליה היה ממוקם עד 2013 במישור אדומים שהוא "שטח כבוש" בעיניי אירופה והעסיק כ-5000 עובדים,
נסגר בלחץ חרם כלכלי שהחל בקנדה והמשיך לאירופה. בעקבות סגירת המפעל והעברתו ליד להבים בנגב, פוטרו רוב העובדים שרבים מהם היו
פלסטינים מהשטחים.
סודה סטרים הוא רק מפעל אחד מני רבים קטנים ובינוניים המעסיקים אלפי פועלים מהשטחים.
פועלים אלו מקבלים משכורת וחיים בכבוד מעבודה ומקבלים תנאים סוציאליים שהיו שלא היו חולמים לקבל במפעלים בשטחי A.
סגירת מפעלים והמשך החרם על מוצרים המגיעים מהשטחים, גורמים רע במיוחד לאותם פלסטינים המחפשים להתקיים בכבוד.
מה שיוצא בעצם הוא שבעקבות החרמות מוצרים מהשטחים, עובדים פלסטינים יפוטרו, יחזרו לעוני ולחוסר כל שהיו מנת חלקם קודם,
ינציחו את העוני והחוסר ומכאן הדרך לזרועות ארגוני הטרור בשטחים קצרה מאוד.
בכך שמוטל חרם מי שיוצא "מופסד" מכל העניין הם בעצם הפלסטינים.
אני בטוח שאם היו עורכים משאל בקרבם, הם היו מעדיפים להמשיך ולעבוד במפעלים המספקים להם עבודה, משכורת ותנאים סוציאליים.
תמונה דומה ראינו כשפונה גוש קטיף. אלפי עזתים בכו כשישראל עזבה. מקור הפרנסה שלהם נעלם והם ידעו מה יהיה הלאה.
רובם רצה להמשיך ולעבוד ולא חשוב לו מי נמצא שם.
שורש הסכסוך הישראלי ערבי לא קשור בהתנחלויות, הוא קשור לקנאה ולשנאה.
הרי גם לפני קום המדינה פעלו ארגוני טרור כמו הפדאיון ורצחו יהודים בכל שטחי המדינה.
לא היו אז סכסוכים על שטחים. פשוט קנאה המעורבת בנקמנות.
אם נסתכל על הסכסוך נראה שאין בו שום קשר לשטחים אלא הוא קשור לקנאה בהישגים של היהודים שבאו לכאן ליישב את המדינה,
זו עוד דרך פשוטה להסתכל על המצב הקיים.
השנאה יחד עם הקנאה בהישגים חסרי התקדים שהצלחנו להשיג כאן במשך 60 שנה, מפריעים.
מפריעים לאלו שמנציחים את האומללות, העוני והמסכנות של אנשים שרוצים, רובם, לחיות בשלום, להביא כסף הבייתה, להעניק חינוך
לילדיהם ולחיות בשקט. קנאה ביהודים שיש להם הכל מול העם הלפסטיני המסכן. במקום ללמוד ולעשות דברים דומים או יותר טובים
קל להנהגה הפלסטינית להאשים את היהודים בדיוק כמו שהגרמנים האשימו את היהודים בגרמניה שהם התברגו לעמדות מפתח בשלטון
ובכל מקום אחר.
גוש קטיף, למעט שכונות יוקרה בעזה, נשאר שומם. כל מה שהושאר שם כמו חממות, הושמד ונהרס רק מקנאה.
שטחים גדולים שהיו שם שטחים חקלאיים נותרו שוממים והרוסים ובמקרה הטוב הם משמשים כשטחים חקלאיים ל"שתילי" הגראדים באדמה
ולא לשום מטרה חיובית אחרת.
הצבע הצהוב של הטלאי שנשאו היהודים על דש בגדיהם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הפך בגאווה לצבע כחול לבן עם הכיתוב
"מיוצר בישראל". הצבע הכחול לבן מוחלף מהר מאוד שוב לבצע צהוב בוהק שהפעם אינו תלוי על דש בגדי היהודים
אלא ימצא על המוצרים המגיעים מישראל לאירופה.
אבל זה לא הצבע היחיד המשתנה שם ביבשת אירופה.
עוד שני עשורים לערך, צבעי הדגלים של כל אומות אירופה יוחלף לצבע ירוק איסלמיסטי בוהק אבל קודם הוא יצבע בצבע אדום
ויהיה מהול בדמם של אלו שלפני 70 שנה צעקו לנו "לכו לפלסטינה" והיום קוראים לנו "עזבו את פלסטינה".
הטלאי הירוק יהיה הטלאי של אירופה.
אנחנו כאן ונשאר כאן, כמו שאמר השחקן המהולל טל ברודי "אנחנו על המפה ונישאר על המפה" למורת רוחם של כל המלעיזים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
