ביום ראשון 27 בינואר 2014 התחיל כנס הסייבר-טק בישראל.
לכנס הוזמנו יותר מ-450 מהאנשים הכי משפיעים בתחום הזה בכל העולם.
הכנס התקיים בגני התערוכה בתל אביב.
בתערוכה שהתקיימה לצד הכנס, הציגו כ-150 חברות המובילות בתחום מכל העולם.
סייבר הוא חלק מחיי מזה הרבה שנים.
יותר מ-20 שנה עסקתי בתחום הזה במקומות שונים, החל בצבא ועד היום באזרחות
לא כמקצוע ראשי בתחילה, אבל אט אט זה הפך להיות התחום.
אפשר לשפוך מיליוני מילים על מה זה סייבר, למה הוא דרוש, האקרים, תולעים, וירוסים,
מלחמת העתיד, תקיפה ללא נשק, נשק לא קונבנציונלי ועוד ועוד.
בכל ההרצאות שלי בפני אנשים בתחום בפורומים סגורים, בעיקר של צבא, תמיד התחלתי
את דבריי עם משל שקיק התה.
יש לזה שתי פנים מבחינתי.
מהפן הראשון, מדינת ישראל היא תמצית הסייבר העולמי, כל מי שחושב אחרת פשוט טועה,
או שאינו נמצא בלב העשייה הזו או שאינו מודע ליכולות שיש כאן ואני שמח להימנות עליהם.
תמצית שקיק התה, ברגע שאתה מכניס אותה למים, היא מוציאה מתוכה את הטוב שבה אל תוך הכוס
וצובעת את המים בצבע.
כך גם תמצית הסייבר הישראלי. יודע להכנס למים לא שלו, להרגיש קצת חם ונעים ומיד הוא משתלט על העסק.
שולח את זרועותיו לכל מקום, נתפס חזק עד שלא משאיר מקום שהוא לא נמצא בו, וכמו שקיק התה,
יוצא משם במהירות תוך כדי "כיבוש" היעד והשארת הטעם אבל ללא "ממצאים מרשיעים".
מהפן השני, שקיק התה מבחינתי הוא דבר קצת פחות נעים.
אותה התמצית המעולה של אנשים שגדלה כאן והייתה ביחידות מובחרות, מתפשטת בעולם כמו צבע התה במים,
אבל לא נשארת במדינה, אנשים מוכשרים ומצויינים שעושים דיפוזיה (פעפוע) מהמדינה הקטנה שלנו למחוזות רחוקים,
שם הם מבשילים, מתפתחים ומוצאים את עצמם בעזרת כסף זר, מחקרים, תנאים טובים או הטבות או גם וגם.
אבל אם נחזור לפן הראשון, על כך גאוותי הגדולה.
כולנו משתמשים יום יום במחשב, במארטפון או טאבלט, בשביל הרוב זו כבר דרך חיים.
אפילו הכספומטים או הקופות של הסופרמרקט, ממוחשבים ומחוברים ברשת אחת גדולה המחברת כל דבר
למשהו מעליה.
די בהשתלת קוד זדוני באחד ממרכזי הבקרה של חברת החשמל, מחשב של בנק מרכזי, רשות שדות התעופה
או כל מקום אסטרטגי אחר מבחינת תשתית, ויצרת תוהו ובוהו, כאוס אמיתי.
שליטה ובקרה חשובה לא רק למפקדים בשטח בזמן מלחמה, אלא גם לגופים אזרחיים השולטים בחיינו
למרות שאנחנו לא יכולים להשפיע על כך.
נמל התעופה בן גוריון נסגר בשל שיבושים במערכת הבקרה, הקשר של מגדל הפיקוח עם כמה מטוסים אבד,
הם לא נראים על המכ"ם, פיצוץ גדול אירע באסדת הקידוח "תמר", הסיבה אינה ידועה, תל אביב נמצאת בעלטה
בגלל הפסקת חשמל לא מתוכננת, רשת הרמזורים הארצית שותקה, מערכות הגיבוי בבתי החולים באזור תל אביב
לא נכנסות לפעולה. ערוצי החדשות דיווחו כי ישראל נמצאת תחת מתקפת סייבר כבדה.
זה קטע שהתבצע בסימולציית מתקפת סייבר על ישראל באחת מהאוניברסיטאות בארץ, שבה הייתי אורח.
מעולם לא הייתי ב"בור" בקריה, אבל אני מאמין שבזמן מלחמה קורה בבור בקריה מה שקרא באותה סימולציה.
במקום לראות שולחנות מלחמה ומפות, יש מסכי מחשב עם שורות קוד, כתובות IP, מפות עולמיות לעקוב אחר ההתקפות
בניסיון לאתר את המקור.
"מי ירה את הטיל הראשון" יכול בשקט להתחלף ב"מי לחץ על המקלדת ראשון".
רמת תחכום גבוהה, גניבת מידע מסויים או פגיעה כירורגית במטרה, אלו האיומים שמדינת ישראל עומדת בהם
כל יום, למרות שהציבור נוהג כמנהגו, וכך ראוי שיהיה, יש שומרים מסורים העומדים על המשמר "האזרחי" והצבאי,
והם לא פחות חשובים מאלו השומרים על הגבולות.
בגלל מורכבות עניין ההגנה וההתקפה בסייבר, קשה לרוב לדעת מהיכן התבצעה ההתקפה. וכאן יש שתי אופציות קשות.
אחת, גרועה, לא לעשות כלום. בלהט ה"קרב" לפעמים בלבול ומחשבה לא נכונה או זיהוי לא נכון יכולים לעצור את
ההתקה שצריך לבצע על הצד התוקף והתמהמהות כאן גרועה כמו בשדה הקרב בשטח.
האופציה השנייה, גרועה לא פחות, היא לתקוף מישהו אחר שכלל לא מעורב ובכך לפתוח פעולת שרשרת תוקפנית.
החוכמה היא הזיהוי ובערפל הקרב יש להיות ערניים ולגלות את מה שקורה כמה שיותר מהר על מנת להעביר את
המלחמה לצד השני. מה שפעם כונה "להעביר את המלחמה לשטח האוייב, הופך להיות היום "המחשב של האוייב".
החוכמה, כמו בכל התקפה, אפילו בכדורגל או כדורסל, לא להזניח את האגפים או העורף כי התקפה
מתפרצת יכולה להרוס את ההגנה מאחור ולהשאיר את החזית לבדה.
עם ההתקפה צריכה להשמר גם ההגנה, וזה הכל הולך ביחד, יד ביד.
גאווה נוספת, בהיותי תושב באר שבע, במהלך כנס הסייבר הנ"ל הכריז בנימין נתניהו על הקמת מטה הסייבר הלאומי
בבאר שבע והפיכתה של העיר למרכז ידע בינלאומי.
הקמת קרית הסייבר לאומית בעיר היא משהו יחודי וראשון בעולם.
זה יהיה פארק שיכיל תעשיות מובילות בתחום , מסגרות חינוך ועוד. עיר גדולה בסדר גודל של באר שבע
הממומקמת רק 15 ק"מ צפונה מעיר הבה"דים, בעלת אוניברסיטה איכותית, זו הגשמת חזונו של בן גוריון.
אני מקווה שעם יצירת פארק הסייבר, יהיו מקומות עבודה רבים שיביאו כוח אדם איכותי לעיר והמשל שלי של שקיק התה
על אלו שנוטשים את המדינה, יתבטל.
חברות הייטק בינלאומיות כבר מתעניינות בפארק והמשיכה נובעת גם בגלל האוניברסיטה השוכנת בסמוך, תחנת רכבת,
תשתיות שמתחילות כבר להיבנות מסביב וההון האנושי של העיר והמדינה בכלל יהפכו לנכס האסטרטגי החשוב ביותר.
אני יכול להגיד בסיפוק שיש לנו אנשים מהשורה הראשונה במעלה בכל העולם, לא תמיד אנשים מוכרים,
לא תמיד נדע מי עומד מאחורי דבר כזה או אחר, כמו בכל מלחמת צללים כך גם כאן.
זה יכול להיות השכן שלנו, הבן של העמית מהעבודה או כמה חבר'ה צעירים שראינו בתור לקולנוע או כאלו שיצאו
לשבת והלכו למועדון לבילוי.
נמשיך "להנות" מפרסומים זרים בכל הנוגע למה שידה הארוכה של ישראל עושה בכל מיני מקומות בעולם
ונדע שאלמלא אותם אנשים שמסתובבים ביננו, כנראה שהחיים שלנו היו יותר קשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
