הבוקר קראתי את הכתבה הזו.
אני טס יותר מהממוצע הישראלי, לרוב טיסות לארה"ב אבל גם אירופה לא זרה לי.
הכתבה המצורפת העלתה בי המון זכרונות שונים מטיסות שונות אבל הייתה טיסה שלעד תשאר חרוטה בזכרוני.
כשאני עולה על מטוס, יש בי פחד, כבוד והערכה גדולה.
לא מעט פעמים טסתי עם חברת "אל-על" לא הייתה סיבה מיוחדת מלבד פטריוטיות.
בתקופות ההן, לא התערבתי מעולם בשום מקרה, כדי לא לחשוף את פני לצילומים או לווידאו
שהיו יכולים להיות בעייתיים עבורי.
בטיסה האחרונה שלי עם חברת "אל-על", טיסה סדירה מניו יורק לארץ, ההחלטה נפלה.
זו פעם אחרונה שאני טס עם"אל-על" או כל חברה ישראלית אחרת.
הייתי אמור לטוס חזרה לארץ יומיים מאוחר יותר, הנסיבות אילצו אותי להקדים ולחזור מוקדם יותר.
בדלפק של אל-על קיבלתי מקום ישיבה בשליש האחרון של המטוס, מטוס בואינג 777.
הטיסה התנהלה כשורה ואחרי כמה שעות באוויר, שמעתי ויכוח בעברית ובאנגלית, חמש שורות מאחוריי.
בהתחלה לא ייחסתי חשיבות לעניין אבל המילים ש"עפו" באוויר הבהירו לי שקורה שם משהו לא כשורה.
שני נוסעים ישראלים, חברים שלא הצליחו לקבל מושבים אחד ליד השני באותה השורה, הושמו זה מאחורי זה
בשורות עוקבות.
אחרי שאכלו, צפו בסרטים, נרדמו, לא ידעו מה לעשות עם עצמם בשעות האחרונות של הטיסה שנותר עד לנחיתה בארץ.
אחד מהם הוציא קופסת שש-בש והחליטו שני החברים לשחק במשחק.
מפאת חוסר מקום שמו את לוח המשחק על ראש המשענת של המושב ואחד מהם הסתובב לאחור ושיחקו.
הכל היה טוב ויפה רק שלצד אחד מהם ישבה אישה אמריקאית, ובשורה אחריה, ליד החבר, יש גבר אמריקאי.
עם חלוף הדקות החלו להשמע קולות של צחוק משני השחקנים מה שהפריע למנוחתם של שכניהם.
אלו ביקשו מהם בנימוס שיפסיקו ואלו לא רצו.
שתי דיילות הגיעו למקום וביקשו מהשחקנים להפסיק לשחק כי זה מפריע לא רק לשכניהם הקרובים אלא לכל החלק האחורי
של המטוס שהרבה מנוסעיו היו שקועים בשינה.
"תטוסי לי מהעיניים" אמר אחד מהם לדיילת בעברית.
"מה אתה דפוק? היא גם ככה טסה עכשיו" צחק בקול חברו והשני הצטרף אליו בקול גדול.
בדיחות גסות על דיילות, מטוסים וכל מה שביניהם, החלו לעוף באוויר, הכל פרי אוצרם של שני החברים.
העניין הגיע לקברניט וזה הכריז בקולו העמוק והשקט, כי אם לא יפסיקו את המהומה הוא יאלץ לנחות
בשדה תעופה סמוך על מנת להוריד את שני הנוסעים הנכבדים מהמטוס.
שני החברים רק הגבירו את צחוקם ולמרות שהפסיקו לשחק, הפכו למופע הסטנד-אפ המוטס הראשון
והמשיכו בשלהם בצחוקים ובבדיחות גסות.
בכל מטוס של "אל-על" יש מאבטחים סמויים שתפקידם להשתלט על המטוס במקרה חירום כמו חטיפה.
כמי שמיומן בדברים דומים זיהיתי אותם ואת מיקומם במטוס וחיכיתי לראות מה יעשו.
שום דבר לא קרה עד שאחד החברים שלנו ממשחק השש-בש, הפריע לדיילות לעבור ולחלק משקאות.
הוא לקח לעצמו שלוש פחיות קולה וקרטון של מיץ תפוזים.
כמה שניות אחרי זה מצאו שני החברים את עצמם מונחים על רצפת המטוס כשאזיקים כופתים את פרקי ידיהם מאחור
ולמרות הניסיונות שלהם להשתחרר, לא צלח בידם ורק פיהם ניצל והמשיך לקלל את כל העולם ואישתו.
הם נלקחו אחר כבוד לחלק האחרוי של המטוס, למטבח שם נשארו עד סוף הטיסה ולא הפריעו לנוסעים.
כשהמטוס נחת בנתב"ג, עלו ארבעה שוטרים למטוס והובילו את השניים לתחנת המשטרה בשדה התעופה
משם כנראה הם נלקחו לחקירה.
מאז איני טס יותר בחברת "אל-על" או כל חברה ישראלית אחרת, מנסה להמנע מסיטואציות מביכות שלא קרו לי מעולם
בשום חברה אמריקאית או אירופאית.
ישראלים מעדיפים לטוס בחברות ישראליות בגלל השפה והנוחות אבל יש מצבים שאני מעדיף לשלם קצת יותר ולטוס בשקט.
יש ברברים בכל מקום, אנשים חוצפנים, לא מחונכים, צעקנים או סתם כאלו שאוהבים לעשות בלאגן.
כשמרכזים את כל התכונות השליליות האלו בשני בחורים צעירים, ישראלים, זה נראה רע מאוד.
כשאני עולה על מטוס, יש בי פחד, כבוד והערכה גדולה.
פחד גבהים המוטבע בי מגיל הילדות כברירת מחדל.
כבוד והערכה לדבר העצום היכול לשנע אנשים ברחבי העולם בקלות רבה וכבוד והערכה גדולים
לאנשי צוות האוויר המשרתים נאמנה מיליוני נוסעים בני כל הלאומים, דוברי כל השפות ללא אפליה
של דת, גזע או מין.
האנשים האלו צריכים לקבל הערכה מהנוסעים שמלבד לשים את ישבנם במושב המטוס לא עושים דבר ורק מתלוננים.
קניית כרטיס טיסה אינה מקנה בעלות על האנשים העובדים במטוס אלא אם זה המטוס הפרטי שלך.
אני יודע שיש גם מדי פעם דייל/ת שאינן נחמדים אבל זה בטל בשישים מול הנוסעים המתנהגים בחוצפה ובעזות מצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
