"זרע קודש" הוא סרט בערוץ 8.
הסרט מסופר מפיו של בחור שחזר בתשובה.
לבחור ולאישתו יש ילד בן 5 וכבר מעכשיו מעסיקה אותו הבעיה של חינוך לצניעות כדי לא
לעבור על האיסור של הוצאת זרע לבטלה.
אחרי הצפיה בסרט התחדדו בעיניי עוד הבדלים בין חילוניים לדתיים.
בפעם הראשונה ראיתי מישהו שבאמת מתלבט מה לעשות ואיך לחנך ילד בקהילה הדתית חרדית.
בקהילה הדתית, נושא המין וכל הקשור בענייני יישות, אוננות, זנות הוא טאבו.
הפעם, מגיע גבר נשוי עם ילדים קטנים, אדם שחזר בתשובה וגם הוא בהיותו גבר שעבר כמה דברים בחייו
קשה לו להתאפק בכל הנוגע לדברים הקשורים לברית (כך נקרא איבור המין בסרט ואני מאמין שגם בקהילה החרדית).
אותו אדם יודע כמה קשה להתאפק וכמה קל להתפתות לתאוות הבשר כלשונו וההתחבטות היא מה לעשות
עם בנו הגדל ואיך לחנך אותו להיות צנוע. הוא עובר אנשים ומקומות ומחפש תשובות לשאלות שלו.
כאדם חילוני חשבתי תמיד שלדתיים יותר קל. יש להם חוקים נוקשים, עשה ואל תעשה.
אם תעשה כך אתה צפוי להענש, אם תעשה כמצווה תזכה לחיים טובים יותר וכו'.
כחילוני החשוף לכל התועבות מסביבי, יכולתי לעבור על חוקים כאלו ואחרים הנוגעים
לדיני יישות מהבוקר ועד הערב ללא מחסום ולא לתת דין וחשבון לאף אחד אלא רק לעצמי.
אני לא חושב שצריכים חוקים לענייני מוסר, מוסר מגיע מבפנים.
כשהייתי נער וחוויתי לראשונה קרי לילה לא הבנתי מה קרה לי.
קמתי באמצע הלילה עם מכנסי פיג'מה רטובים באזור איבר המין.
ידעתי שזה לא שתן אבל לא ידעתי מה זה כן. והתביישתי לשאול, בטח את הוריי.
זה קרה עוד כמה פעמים עד ששמעתי את הילדים בכיתה מתלחששים על זה שאחד הילדים סיפר שמשהו קרה לו בלילה.
חוסר ההבנה וחוסר החינוך המיני באותה תקופה, רק הקשו עלי להבין מה קורה לגופי.
לאט לאט הדברים הובנו וידעתי מה זה לאונן באותו הגיל ומה קורה כשמגיעים לאורגזמה.
אבל הכל היה אוטודידקטי או כמו שאני קורא לזה בעבודה On Job Training...
הסרט "זרע קדוש", מילא אותי קנאה באותו האבא המנסה להכין את בנו לחיים הבוגרים, והולך ושואל איך לעשות את זה הכי טוב.
היו לי שני חברים שהאבות שלהם לקחו אותם לזונות ללמוד את רזי המין.
היינו בסה"כ בני 14, גרנו במקומות שונים, להורים שונים ממוצא אחר ובכל זאת החינוך המיני הוטל על האבות
שבחרו כל אחד מהם לחשוף נער בן 14 למין לראשונה בחייו עם זונה.
ללא הכנה מוקדמת ללא הבנה של מהות המין. ככה נזרקו למים הסוערים של ההורמונים המשתוללים והדימיון
ולבטח היו בבושה גדולה עם חוסר הידיעה מה עושים עכשיו בפעם הראשונה עם אישה.
חינוך כזה הזכיר לי את אותו המנהג המגונה של פעם כשילדים הגיעו למצוות, אחרי חגיגת הבר מצווה ולפעמים
אפילו במהלכה, קיבלו חפיסת סיגריות וגפרורים מהאבא והורשו לעשן.
זה היה סימן הגבריות, הסיגריה. במקרים האלו סימן הגבריות היה ללכת לזונה.
אני לא יודע להגיד אם אותם חברי ילדות שבינתיים איבדתי קשר איתם, התייחסו אח"כ למין ולאישה כאל משהו שלימדו
אותם בילדות, כלומר משהו שלא צריך לאהוב אלא להשתמש או למדו בעצמם ועל עצמם כי אישה היא לא זונה.
כל כך הרבה תלוי בחינוך שההורים והבית מעניק לילדים לגדול בצורה נאותה עם הבנה, אהבה ויחס הוגן לזולת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
