החודש ימלאו 15 שנים למותו של אבי.
לפני כמה ימים עברתי בקניון בבאר שבע ליד עמדה של חברת פלאפון.
אחד הנציגים פנה אלי וניסה למשוך את תשומת ליבי בחבילות תקשורת מעניינות.
אני לא מגיב לנציגים כאלו ובמקרה הטוב אני רק מחייך ואומר לא תודה.
הפעם נעצרתי, לא יודע למה.
הנציג התחיל להסביר לי על המבצעים ושאל אותי אם הייתי פעם מנוי בחברת פלאפון.
אמרתי לו כן אבל לפני הרבה שנים. הוא אמר לי אולי אפשר לסדר לך משהו יותר בזול כמנוי חוזר...
אתה יודע מה בוא נראה אמרתי לו.
הוא ביקש את מס' הזהות שלי ואז ראה שהיו פעם 3 קווים על שמי.
כשהוא סובב אלי את המסך, ראיתי את המספרים שהיו לי פעם לפני הרבה שנים.
זכרתי אותם כי הם היו 3 מס' עוקבים, אחד שלי והשניים האחרים של הוריי.
הזכרון לקח אותי הרבה שנים אחורה.
היה אז מבצע של פלאפון וקוקה קולה ב"אופיס דיפו".
בקניה של יותר משתי שישיות אתה מקבל טלפון חינם על כל שישייה...
קניתי 3 שישיות, לקחתי טלפון אחד לזוגתי ושניים להוריי שעבורם זה היה הטלפון הסלולרי הראשון.
אבי שהיה חולה דיאליזה, מצא עיסוק חדש בטלפון בדמות משחק "סנייק" בזמן שהיה מחובר שעות למכונת הדיאליזה.
אחרי הקניה נכנסתי לסניף של פלאפון בבאר שבע והפעלתי את המכשירים.
חצי שנה אחרי קניית המכשיר אבי נפטר.
חודשיים אחרי ראיתי שאני משלם על מנוי שאיננו קיים יותר לצערי.
התקשרתי לחברת פלאפון וסיפרתי להם על המקרה המצער וביקשתי להתנתק ולסגור את העסקה.
הנציגה שם אמרה לי בקול לקוני ובוטה שאין אפשרות לעצור את המבצע שכן חתמתי על חוזה לתקופה של 36 חודשים.
ביקשתי את הממונה עליה אבל אחרי שהשאירו אותי המון זמן על הקו, ויתרתי.
כמה ימים אחרי התקשרתי שוב, ענה לי נציג אחר.
דיברתי, הסברתי אבל הוא לא הסכים לזוז מילימטר אחד ממה שכתוב.
ביקשתי מהנציג שיעביר את השיחה למנהל שלו. להפתעתי אחרי דקות ספורות של מוסיקה מעצבנת באוזן, נענתי ע"י מנהלת.
היא שמעה את כל הסיפור וניסתה להסביר לי שאני חתום על החוזה ואני לא יכול לבטל אותו.
הסברתי לה שאבי חולה דיאליזה וקניית המכשיר היה כדי להיות איתו בקשר כל הזמן וכדי לנייד אותו לאן שהוא צריך
ללא תלות בטלפון קווי. סיפרתי לה שאבי נפטר ואין לי צורך במכשיר.
"אבל לא אביך חתום על העסקה, אתה חתום עליה" אמרה
נכון. כיוון שהוא לא יכול להתנייד באתי אני ועשיתי עבורו את העסקה, לא הסכמתם לקבל את כרטיס האשראי שלו
כשהוא לא נמצא ובלית ברירה הסכמתי שתחייבו את כרטיס האשראי שלי, זה לא מקרה רגיל. ניסיתי.
היא ביקשה לבדוק את זה והבטיחה לחזור אלי אחרי מס' ימים.
חלפו להם שלושה ימים וקיבלתי שיחה מאותה מנהלת בפלאפון.
"אנחנו נוהגים לפנים משורת הדין מכיוון שמדובר באדם שנפטר" אמרה לי בקול עצוב.
מה ז"א? שאלתי.
"תביא את המכשיר לתחנת השירות שלנו בבאר שבע ושם תחתום על טופס לביטול העסקה ללא עלות או קנס" אמרה.
ההפתעה שלי הייתה מוחלטת. שירות גרוע מחברות סלולר או כבלים/לווין היו שם דבר כבר אז.
"אתה צריך רק לפקסס לנו את תעודת הפטירה עוד היום כדי שנוכל לצרף את זה לבקשת ביטול העסקה" סיימה
שלחתי בפקס את תעודת הפטירה של אבי, החזרתי את המכשיר לתחנת השירות של פלאפון באותו היום ובזה תם הסיפור.
אחת הפעמים הבודדות שבהם נתקלתי בנציג אמפטי שיכול לתת שירות ללקוח הנמצא בבעיה.
נציג המכירות באותה עמדה של פלאפון בקניון בבאר שבע, ראה את פני ושאל אם אנחנו עושים עסקה.
אמרתי לו שאנחנו לא עושים שום עסקה וטוב לי עם החבילות של 012 אבל הודתי לו על החזרה לעבר,
עבר שבו יש לי סנטימנט אחד קטן לנציגה של חברת פלאפון שהייתה מוכנה לעזור ולא רק להחתים אותי על חבילות תקשורת.
נסעתי הבייתה, הלכתי לארון עם אלבומי התמונות המשפחתיות והוצאתי משם כמה אלבומים.
ישבתי והסתכלתי בתמונות ילדותי כשאבי היה אדם בריא, חייכן וחזק.
התמונות עברו שנים קדימה. עם הנכדים, בטיולים, במסיבות יום הולדת וסתם תמונות בחיי היום יום.
זוגתי ראתה אותי יושב על הספה מסתכל בתמונות, התיישבה לידי בדממה.
חיבוק אוהב, דמעה שזלגה לה במהירות מעין על כיסוי התמונות השקוף באלבום ויד מוחה דמעה מהלחי.
זיכרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
