כל שנה, סליחה, כל חג, רואים את אותן תמונות המשודרות לאורך ולרוחב כלי התקשורת.
אנשים שקשה להם ולא יכולים להעמיד שולחן חג כהלכתו עם הדברים הבסיסיים ביותר.
בהתחלה כשהעניין עוד היה חדש, כולנו התחלחלנו. איך אפשר לתת לאנשים כמונו, לא לחגוג
בראש השנה או בפסח?
אני רוצה לפרק את זה לכמה גורמים.
התופעה הפכה לתעשייה שלמה. ואני שואל למה כולם מזדעקים רק בחגים? האם בשאר ימות השנה
יש לאותן משפחות אוכל חם או בשר באופן רגיל? האם לאותם זקנים יש מה לאכול והם לא עושים
את הבחירה הקשה ביותר בין לקנות תרופות לבין לקנות אוכל או לחמם את הבית בחורף?
כל העניין הפך להיות תעשייה.
תעשייה שהמודל שלה הובא היישר מהדוד באמריקה.
בארה"ב, אנשים נחשפים לתוכניות טלוויזיה ואחרי החשיפה הזו מתקבלות הצעות עזרה מכל הסוגים.
בארץ, השיטה הזו עשתה עליה ולפני כל חג, מראים משפחות עניות. מראים את המקררים הריקים שלהם,
את החדרים הדלים, הריקבון באמבטיה או השיש המטונף. מראים זקנים שלא גומרים את החודש ואיך נראות
הדירות שלהם. רחמנות וכאב לב אמיתי.
המשפחות המצטלמות, פניהן "מפוקסלות" (מלאות פיקסלים למניעת זיהוי) או מוחשכות. הפרסום השלילי
לו הן זוכות משאיר אותן ערומות לפרטיות.
התורים במקומות החלוקה של העמותות, הוא גורם נוסף שצריך להסתכל עליו.
בעבר היו מעין "תווית של בושה" על אותם העומדים בתור לקבל בקבוק שמן, אורז ומוצרים בסיסיים אחרים
ואני שוב שואל, מה ההבדל בין ערב חג לערב שבת?
בשנתיים האחרונות האנשים לא מתביישים ועומדים בפנים גלויות מול המצלמה ומתלוננים ובוכים שאין להם
איך לעשות את החג אבל אין להם גם לשאר ימות השנה.
נראה כאילו הבושה מהם והלאה ולא איכפת כבר שיזהו את פניהם כי הדבר הופך להיות נחלת רבים וטובים אחרים
ולמה להתבייש כשעומדים בתור לקבלת מצרכים, אולי זה יתן להם פרסום מסויים ועזרה תגיע גם ממקומות אחרים?
ערבי ההתרמה למען ארגון כזה או אחר כדי לאסוף תרומות לעמותות הוא פן נוסף.
סקרים שנעשו על חברות שתרמו ביד נדיבה בערבים כאלו, גילו שהם הרוויחו יותר מאשר הן תרמו.
איך זה? הפרסומות לחברות ולתאגידים כאלו משודרות ללא תשלום, בפריים טיים ובחיוכים גדולים מהמנחים
ועד בעלי ההון.
בנקים שדופקים את כולנו כל השנה, תורמים סכומים גדולים לטובת הציבור בערב אחד אבל ממשיכים לגבות
דמי ניהול גבוהים עבור כל שורה בחשבון וריביות גבוהות במיוחד לאנשים שאין להם כי רק אלו שאין להם
זקוקים להלוואות ונמצאים במינוס בחשבון הבנק שלהם.
אולי במקום לתת תרומה גדולה בכל ערב כזה ולמחרת להמשיך ולגבות דמי ניהול גבוהים, שיגבו פחות
וכך העזרה לקהילה תהייה גדולה יותר?
ובהמשך לזה, חברות קטנות שמעסיקות עובדים בשכר מינימום, תורמות כמה עשרות אלפי שקלים בכל מיני הזדמנויות
לטובת הקהילה. צדיקים של ממש. אולי במקום לתרום את אותם עשרות אלפים לקהילה, שיתנו את הסכום הזה
לעובדיהן שמרוויחים שכר מינימום? לטעמי הדברים אל קורים כי תרומות מוכרות במס. יחידים ועסקים
שאינם חברה (ע"ר) זכאים להחזר מס לפי החוק של 35% מהתרומה וחברות שהם חברות (ע"ר), זכאיות
להחזר מס של 25%. הכל ברור.
ונגיעה קטנה, כי מגיע לזה פוסט בנפרד, היא אותם חיילים בסדיר הזועקים בצר להם.
חיילים המעדיפים להשאר בבסיס בסוף השבוע ובכך לזכות בארוחות חמות בבסיס
ובכך לא להקשות על המשפחות כשהם יצאו בסופשבוע.
חיילים עריקים ונפקדים מבסיסם כדי לעבוד בעבודות מזדמנות לעזור למשפחה ומוכנים להקרע בכל עבודה
ובלבד לעזור בכמה שקלים למשפחה. הצבא הוא לא לשכת הסעד של המדינה זה נכון. הצבא לא יכול לשחרר
משירות כל אחד שיש לו בעיות פרנסה במשפחה, מישהו צריך לקחת על זה אחריות. דובר צה"ל אומר שיותר ויותר
חיילים מגיעים לשירות סדיר ממשפחות עניות אבל צה"ל לא יכול לשמש כמשרד הרווחה(פוסט שפרסמתי בעבר).
מחריד, מדאיג ומביש.
המכנה המשותף לכל הדברים הנ"ל הוא הממשלה. לא זאת בלבד אלא כל הממשלות שהיו בעשור האחרון לפחות.
זו משוואה ברורה. מכיוון שאין ואקום בשום דבר בחיים, כשהממשלה לא מתפקדת, קמות עמותות למען כל מגזר
הדורש מהממשלה עזרה והיא לא נענית. כל עוד הממשלה לא תעשה משהו יהיו עמותות, ברגע שהממשלה תחליט
על עשייה למען האזרחים, העמותות והביזיון הזה יפנו את מקומם.
כדי לסייג מעט, אני בטוח ויודע שיש הרבה אנשים טובים שרוצים לעשות טוב יותר לאנשים אחרים אבל אנשים כאלו לא יכולים
לחוקק חוקים הם יכולים רק לשנורר אצל אחרים, להושיט יד ולקחת מאחד ולהעביר לשני ומה יקרה כשהבאר הזו
תיבש, כשיהיו פחות ופחות תורמים כמו שקורה כבר היום?
למיטב זכרוני מעולם לא היתה אישיות באחת המפלגות שלקחה על עצמה את משרד הרווחה או משרד הבריאות.
משרדים שנשכחים ונזרקים לחברי מפלגה זוטרים או מהשורות האחרונות, אישיות חזקה ודומיננטית יכולה להרים את
המשרדים האלו, אולי לדרוש ולקבל תקציבים ולעשות איזה שינוי המתבקש כאן. אבל יוק.
הכל נראה לא רציני ורק יותר גרוע מפעם לפעם, משנה לשנה, מחג לחג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
