הפריע לי מאוד לראות בשבועות האחרונים סרטונים ממצלמות אבטחה ברחבי הארץ שבהם נראים חיילים עם נשק הבורחים
ממגע עם מחבלים, הפריע לי ברמה האישית.
כשאתה מאומן ומחזיק נשק ביד, קשה עד בלתי אפשרי להכניע אותך, בטח לא אחד עם סכין, בהנחה שאתה לא הקורבן לדקירה.
חשבתי על כל האופציות למה חיילים במדים, בסדיר, לא מעיזים לצמצם טווח ולחתור למגע כדי להשמיד את האיום
או לנטרל אותו כמו שקוראים לזה היום.
אני מודה שלא היו לי בהתחלה שום נסיבות מקלות לעניין הבריחה.
חיילים יוצאים לחופשה עם נשק אם הם מאומנים בו והצבא משתדל, לטעמי בטעות, לא לתת נשק בחופשות
לחיילים צעירים או כאלו הנמצאים בקורסים שונים מפני שהיו כבר המון פריצות לבתים וגניבת נשק צבאי.
מצד שני אם יש נשק, למה לא להשתמש בו?
אחרי שראיתי עוד סרטונים ממצלמות האבטחה משהו שם במחשבה צלצל לי חזק מאוד.
נזכרתי בימים שלי כלוחם וכמפקד.
כשאתה מכין חיילים לפעולה מסויימת, מכין לתרגיל או אפילו לחיי שגרה, קיימות פקודות.
פקודות המנסות ב-90% לפחות לעשות סדר בראש של החיילים כיחידה וכפרט בודד בתוך יחידה.
כלומר, הדברים ברורים. המסלול, דרך הפעולה, הנשק, התחמושת, פקודות בקשר וכל דבר אחר הבאים לעזור
כדי שהפעולה או התרגיל יצלחו וללא אבידות מצידנו.
מכאן יצאתי למחשבות על מה שקורה בשבועות האחרונים ומקרה הבוחן שלי היה התחנה המרכזית בבאר שבע.
אני תושב באר שבע והתחנה המרכזית היא מקום קלאסי לבדוק התנהלות של דברים ולראות למה חיילים חמושים לא מתערבים
כמו שכולנו היינו מצפים. (אני לא מדבר על הלינץ' באריתראי, זה לא נושא הפוסט)
חייל הנקלע למצב כמו שקרה בתחנה המרכזית בבאר שבע, תחנה במבנה סגור, צפופה בנוסעים רבים ההולכים ושבים
כל אחד לדרכו, לא יכול להשתמש בנשק שלו. נקודה.
כדי להיות מסוגל להשתמש בנשק האישי חייל כזה צריך להיות בעל תעוזה, הבנה של השטח בשניות, תגובה מהירה,
הימנעות מפגיעה בחפים מפשע היסטריים הנסים על נפשם במבנה סגור והבנה בלש"ב (לוחמה בשטח בנוי).
אימון כזה מתבצע ביחידות לוחמה בטרור תוך זיהוי של אוייב או עמית או חפים מפשע.
תרגול כזה לוקח המון זמן ולא כל אחד עובר כזה אימון או יכול לעמוד בו.
בנוסף, חייל הנקלע למקום כזה של פיגוע נמצא לבדו, אין שם מפקד שיתן לו פקודה, אין חונך שיתקן אותו במהלך תרגיל, הוא נמצא
לבדו בסיטואציה שכנראה לא היה בה קודם לכן, אין לו ניסיון במה לעשות ויש בו גם חשש שאם ירים את נשקו האישי וירה,
יפגע בחפים מפשע או אפילו יחטוף כדור מאזרח, חייל או שוטר אחר שיחשוב שהוא מחופש לחייל או כל טעות אנושית אחרת.
לא כל החיילים המאומנים ונושאים נשק אישי יודעים להגיב נכון ואולי עדיף שלא יגיבו כלל כדי לא לגרום יותר נזק.
אם נוסיף לכך נקודה פסיכולוגית, איני מתיימר להיות פסיכולוג וזה נובע רק ממחשבה, לא כולנו עומדים במצבי לחץ.
חיילים בשדה הקרב החוששים לחייהם או לחיי חבריהם, מעודדים מקריאות המפקד הצועק "אחריי" ורוח לחימה גבית
מהחברים לצוות, חשובה מאוד כשעובדים יחד בכל רמה של יחידה כזו או אחרת.
להיות סופרמן לא כל אחד יכול, גם לא הטובים ביותר.
במקרים רבים בשבועות האחרונים, שוטרים וחיילי מג"ב ניטרלו מחבלים מפגעים מכיוון שהם כל הזמן בשטח, מאומנים וכמעט
תמיד נמצאים בזוגות או בכל קונסטלציה אחרת של יחידה אורגנית.
כשאתה לא לבד הרבה יותר קל לחשוב, לקבל פקודות ולבצע.
פעולה יחידנית שמורה לרמבו או לכל אחד מגיבורי העל בסרטים.
למרות שאצלנו המציאות עולה על כל דימיון, אנחנו לא חיים בסרט הוליבודי שבה הכוכב לא נפגע
כמעט אף פעם שיורים בו והוא מצליח להרוג את כל הרעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
