עוברת עלי תקופה לא פשוטה, במובן החיובי של המילים "לא פשוטה".
התחלתי ללמוד לתואר שני שהולך בצורה מעולה, עם כל הצניעות, אני יכול להגיד שאני תלמיד טוב.
יחד עם זה "נפל עלי" להיות מעורב בפרוייקט אדיר מימדים, שלא נראה בישראל מעולם.
עם כל הצניעות (2), אני מחובר לקבוצה של 25 אנשים שהעניין נפל על כולנו באחת ללא הכנה מוקדמת.
פרוייקט של מאות מיליוני דולרים כשהחלק שלנו מסתכם רק בכמה עשרות מיליונים.
הכל טוב ויפה אבל זה מונע ממני לעשות דברים שאני אוהב וחסרים לי.
חסר לי לכתוב כאן בתדירות גבוהה, חסר לי לשבת בנחת ולקרוא ספר, חסר לי לראות פרק בסדרת טלוויזיה.
החוסר הכי גדול הוא "חוסר המשפחה".
אני כמעט ולא רואה אותם והפרוייקט הזה ירוץ בערך שנתיים...
אז מה היה לנו?
הרבה חסרונות בשביל יתרון אחד גדול.
אני מתנצל בכל פעם שאני עושה זאת, אבל הפוסט יהיה נעול לתגובות.
לא שלא חשוב לי לשמוע את דעתכם, פשוט לא יהיה לי זמן לענות על התגובות ואני מאוד מעריך אנשים שנכנסים
קוראים ומגיבים וזה לא יהיה מכובד מצידי להתעלם ולא חשוב התירוץ.
את הפוסט הזה אני כותב בדרך הבייתה כי כשאגיע לשם לא יהיה לי זמן.
אני אעלם מכאן לתקופה, מקווה שלא ארוכה מדי, גם מבחנים וגם כאמור פרוייקט גדול.
מקווה שאוכל לקרוא את כל מה שאתם מפרסמים, חשוב לי לקרוא ולהגיב. אני אשתדל בכל מאודי.
להתראות בינתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
