"סע אליו במוצאי שבת".
..........
"תעבור בכל החדרים בבית, תתעניין בחדר שלו. תראה איזה תחביבים יש לו.
תדבר עם ההורים כאילו היו ההורים שלך. תשאל איפה הם עובדים, איך הם מסתדרים.
אל תכנס להם לוורידים, רק ככה להבין אם באמת הוא זקוק לתשמ"ש (תשלום משפחה).
תסכם את הכל אנחנו צריכים לתת את זה הלאה למ"פ ולקצינת ת"ש".
זו הייתה שיחה ששמעתי מהבן הקצין, שרק קיבל מינוי של סמ"פ (לאחר קבלת הסגן),
מנחה את אחד המפקדים תחתיו בביצוע ביקור בית אצל אחד החיילים בפלוגה.
מה הקטע הזה אני שואל אותו.
"מה של ביקורי בית?" הוא עונה.
כן כאילו מה, אתם עובדים סוציאליים או חיילים בצה"ל? אני שואל
"תשמע, יש מקרים של חיילים עם מצב כלכלי קשה בבית. זה לא כמו שהיה פעם". הוא אומר.
"היום בגלל המצב הקשה, הרבה חיילים לא מגיעים לבסיס אחרי חופשת השבת או נעלמים
במקרים קיצוניים, כי הם חייבים לעבוד ולעזור בבית" הוא ממשיך
זה לא חדש שחיילים לא חוזרים לבסיס אחרי חופשה, זה תמיד היה ככה מהסיבות האלו וגם אחרות. אני מנסה.
"נכון, אבל המצב הכלכלי היום, מקשה על כולם ואם החייל עבד בעבודה מסויימת עד לפני הגיוס,
פתאום הוא לא יכול לעשות את זה, המשפחה סובלת וקשה לכולם. קודם כל למשפחה ולחייל
ואח"כ לנו כמפקדים, קשה לשמור על החייל הזה במסגרת כי הוא מרגיש מחוייב, ובצדק, קודם כל למשפחה
ואח"כ לחברים בפלוגה, למפקדים וכל שאר העולם" סיכם הבן את הצרות על רגל אחת.
מה שמסתבר לי משיחה עם הבן על כוס קפה בערב, כי יש הרבה חיילים שמתקשים לעזור למשפחה
עם משכורת של 700 שקלים בחודש אפילו אם הם לא יקחו משם אגורה.
יש נערים שלפני הגיוס עבדו והכניסו לכלכלת המשפחה 2000 שקלים או יותר ועכשיו זה נעלם.
הם השאירו את המשפחה להתמודד עם הבעיות הכלכליות לבד והלכו להתגייס.
מלבד האמפטיה שאני רוכש לאותם נערים קשה להבין את זה עד שלא תהייה במקום שלהם
או במקרה שלי, במקומו של הבן שהוא מפקד על 20 חיילים שכמה מהם במצב קשה מבחינה כלכלית.
הצבא עוזר בתשלום למשפחה, בסה"כ כ-120 שקלים בחודש. סכום אפסי אבל בהתחשב שיש הרבה מקרים
כאלו בצבא ובמיוחד בשנים האחרונות, הסכומים מצטברים והופכים להיות כפולות של 120 שקלים, והרבה כאלו.
ראיתי על הבן איך הוא מתפתל ומתלבט אם לספר לי או לא.
בביקור בית של הבן בבית של החייל הוא ביקש לשתות מים ואמרו לו שיש רק מים מהברז כי המקרר לא עובד...
ברגישות המיוחדת לו (רגישות הקיימת מתחת לחיספוס ולסמכותיות כמפקד), הוא שאל למה לא מתקנים את המקרר.
מסתבר שאבי המשפחה לא עובד 4 שנים ועם ארבעה ילדים בבית המצב קשה. הם קונים מוצרים ומכניסים
למקרר של השכנה ליום יומיים...
"באותו הרגע רציתי לתת לחייל הזה את המשכורת שלי, לפחות לכמה חודשים עד שיסתדר. אבל זה בלתי אפשרי".
מסתבר שהוא לקח יוזמה ויחד עם המ"פ ועוד חבר בקבע, הם קנו מקרר מיד שנייה ושילמו 1500 שקלים מכיסם
כולל הובלה לביתו של החייל בלא ידיעתו או ידיעת המשפחה.
וזה מצטרף לקניה לחג בשווי 500 שקלים ועוד תרומה של 600 שקלים לחיילים אחרים והכל מכספי המפקדים בפלוגה.
"אני יודע שאתה מבין ומעורב בכל מה שקורה במדינה מבחינה כלכלית ובטחונית" הוא אומר לי,
"אבל תחשוב ששמים אותי, בן 21, להיות העובד הסוציאלי של הצבא..." הוא ממשיך
"מעמידים אותי במצב קשה מאוד. אני צריך להעניש חייל כזה שנפקד ולא מגיע ביום ראשון חזרה לבסיס,
איך אני יכול לעשות את זה בצורה אובייקטיבית אם הייתי בבית שלו וראיתי את המצב הקשה
ואני יודע שהוא חייל טוב אבל הוא לא יכול לאכול ארוחת בוקר או צהריים בצבא, כשבבית שלו אין מספיק אוכל.
לא שאין בכלל אבל אין שם מנת בשר או עוף אלא רק בסופי שבוע." הוא מסתכל עלי
אני יכול להבין את הקושי שלך, אני אומר, למה לא מערבים קצינת ת"ש או מש"קית ת"ש של הפלוגה?
"קשה להן יותר!" הוא אומר. "לא פעם מש"קית ת"ש, חזרה לבסיס עם דמעות בעיניים.
צריך לעזור להם כמה שיותר אחרת החייל לא ישאר כאן בבסיס היא סיפרה. בשביל 120 שקלים תוספת
הוא צריך למלא ים של טפסים. אתם מבינים? 120 שקלים! זה כלום, צריך לעזור ביותר" הוא מסיים ושותק.
הצבא לוקח חיילים צעירים בני 20 או 21 ושם אותם להיות גם עובדים סוציאליים.
הם צריכים לדווח לשרשרת הפיקוד מעליהם על המצב הסוציואקונומי בבית של החיילים.
הם לא באים בהחבא או מצלמים בחשאי במצלמה נסתרת את מה שקורה בבית. הדברים האלו גורמים
להם כאב עמוק על החיילים שלהם, אותם חיילים שהם מאמנים רחוק מהבית.
דורשים מהם, ובצדק כי זה צבא, לעמוד על המשמר, להיות בכוננות, ללמוד, להתאמן כל היום, לקרוע את התחת
כשבמחשבות של חלק מהחיילים יש לא רק את הגעגוע הטבעי לבית, למשפחה ולחברה, אלא את "כאב הראש"
של פרנסת המשפחה.
ועם כל הקשיים האלו, יש חיילים שלא מוכנים להודות שקשה להם בגלל בושה, מה יגידו החבר'ה, הם לא רוצים
הקלות בשום דבר אבל הם נקרעים מבפנים בין להגן על המדינה הענקית שלנו ובן להגן על המשפחה הקטנה שלהם.
התמודדות קשה של מפקדים מול חיילים כאלו, התמודדות שיכולה לפגוע במבצעיות של הפלוגה או המחלקה.
התמודדות קשה בעורף שיכולה להזיק לאותו חייל ולחבריו בחזית ברגע של פקודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
