...
"אל תדאג יש לי כל מה שצריך כאן בארון" אמרה ג'סי ופתחה את דלת הארון.
היה שם תיק עם מגבונים, טמפונים, טישו, תחתונים נוספים, חזיה וחולצת טריקו אדומה.
"אל תהייה המום, אישה צריכה שיהיה לה בהישג יד כל מה שצריך" חייכה ג'סי.
ניקינו את הדרוש ניקוי, המגבונים הלחים עזרו למרות שהרגשתי יבש ומרוקן לחלוטין...
סדרנו את השולחן והחדר כאילו לא קרה כלום.
הרמנו את הדפים, התיקיות, העטים וכל ציוד משרדי שהיה על הרצפה וסידרנו במקום.
רק הפחים המשרדיים מתחת לשולחנות שלנו, היו עדים למה שקרה קודם לכן
כיוון שבתוכם היו שאריות של מגבונים לחים, טישו ונוזלים אחרים.
"קשה לי לעבוד ככה" אני אומר לג'סי בעודי מושך אותה לשבת על הכסא שלה, מול הכסא שלי.
"אני אוהבת שקשה לך אני מרגישה אותך חזק" אמרה ג'סי בחיוך גדול ממזרי ועיניים בורקות.
"תקשיבי ג'סי, יש לי איתך כאן משהו חזק ועוצמתי וסקסי ברמות על, אבל אני לא יכול להתרכז" אני אומר ומרגיש
איך הדם זורם בחוזקה והלב פועם בהתרגשות רבה כאילו רכבתי עשרות קילומטרים.
ג'סי רצתה לענות אבל הנחתי אצבע על שפתיה כדי להשתיק אותה ולתת לי לדבר.
היא נשכה את אצבעי, החזיקה בידי והכניסה את האצבע לפיה והחלה מוצצת אותה.
הרגשתי איך אני נדרך כולי.
ניסיון לפתוח את דלת המשרד המקודדת, החזיר את שנינו למציאות.
"מי שם"? שאלתי.
"זה בוריס מהתחזוקה, פותח דלת בבקשה". אמר הקול מאחורי הדלת.
פתחתי את הדלת ומאחוריה עמד אכן בוריס שהיה איש האחזקה.
מאחוריו היו שני בחורים חסונים ומאחוריהם כמה ארגזים.
"מה אתה צריך בוריס"? שאלתי.
"מנהל אמר להביא זה לפה שולחן וכסא משרדי, יושב פה מישהו חדש" בוריס אומר
אני מסתכל על ג'סי והיא משפילה את עינייה למטה.
"מה? יש שותף שלישי לכאן"? אני שואל אותה.
"רוצים להכניס לכאן עוד שותפה...אני לא הסכמתי אבל ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר..."אמרה ג'סי
"טוב, אני אין זמן יש עוד עבודה. עושים?" שואל בוריס חסר סבלנות.
עושים, יש ברירה.
בוריס ושני האחרים מרכיבים בזריזות שולחן משרדי, כסא, מחברים מחשב לרשת, שמים ציוד משרדי על השולחן.
הארגזים הריקים מוצאים מהמשרד והופ...נולדה לנו שותפה.
"בזמן שהם מרכיבים אני שואל את ג'סי על השותפה החדשה.
"קוראים לה שושי. אמריקאית ישראלית עם תוספות שיער, עשתה הגדלת חזה, הולכת לחדר כושר מוציאה את העיניים לגברים.
חוץ מזה יש ביננו מתח. היא רוצה תמיד להיות במרכז העניינים וקולה נשמע בכל מקום. אתה תכיר אותה..." כך ג'סי בקול נמוך.
"אוקיי ומה תפקידה בכוח?" שאלתי
"היא מטפלת בפרוייקטים דומים למה שאנחנו עושים ולכן רצו להעביר אותה לכאן מזמן, שמחתי ששמו אותך כאן והתפללתי שהיא לא תגיע.
כנראה שהתפילה לא נענתה...טוב אין ברירה." סיכמה ג'סי
חצי שעה אחרי שסיימו וניקו את המשרד, בוריס ולהקתו הלכו והגיעה שושי.
בדיוק כמו שתארה אותה ג'סי.
"שלום אני שושי" אמרה ולחצה לי את היד.
"נעים מאוד שושי, לא ראיתי אותך מאז שהגעתי לכאן" אמרתי
"אל תדאג אתה עוד תשמע, אני אוהבת לדבר, אז הסר דאגה מליבך שמוע תשמע" חייכה שושי.
לפי המבט בעינייה של ג'סי, היא יכלה להרוג אותה באותו הרגע. ג'סי דיברה כשהיה צריך, כל השאר נעשה במבטים ביננו.
אחרי קצת יותר משעה, לא יכולתי לשמוע את הסיפורים של שושי ויצאתי להכין לי קפה.
אחריי הגיעה ג'סי.
"נו מה אתה אומר"? שאלה אותי
"תשמעי הבחורה לא מפסיקה לדבר, אומנם יש דברים חשובים במה שהיא אומרת וקשורים לפרוייקטים, אבל כל פעם שאנחנו
מדברים על משהו, היא חייבת להגיד משהו משלה. ולהגיד לך את האמת? זה ממש לא מעניין אותי" אמרתי.
"בינגו. כמה קשקושים! לכן לא רציתי אותה בחדר בכלל ועכשיו כשאתה בחדר המשותף, אני לא רוצה גלגל חמישי..." ג'סי אמרה והתעצבה
הרגשתי שלא רק הקשקושים של שושי מפריעים לה, גם זה שהכניסו לשם מישהי שתפריע לזוגיות החדשה שלנו...
חזרנו לחדר עם כוסות הקפה.
ג'סי חיכתה שנכנס לחדר ואז אמרה (כדי ששושי תשמע כמובן):
"יש טיסה מתוכננת בעוד שבוע לברלין...תתכונן" אמרה לי ג'סי.
"אני גם מוזמנת"? שאלה שושי.
"לא, זה פרוייקט משותף שלנו, אין לך קשר לזה". ירתה חץ "מורעל" לעבר שושי.
טוב אז מתכוננים לברלין...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
