בשהיות הראשונות שלי בארה"ב הופתעתי לגלות הרבה שלטים אבסורדיים על הכבישים הראשיים.
אם לתרגם את זה לעברית מדוברת הם אמרו:" אמץ לך כביש...", או "אמץ לך פארק"...
כשראיתי את השילוט הזה כל כמה מיילים ואח"כ גם בתוך הערים, הייתי מבולבל.
שאלתי את המארחים שלי שם לפשר העניין והם חייכו.
"אצליכם לא מאמצים?" הם שאלו בנימה לגלגנית משהו.
בטח מאמצים אבל מי מאמץ כביש או פארק או מגרש משחקים???
עם ההיכרות שלי את המקום ומעט גם את התרבות הבנתי את העניין לעומקו.
בארץ נוהגים לאמץ דברים אחרים.
יש את "אמץ לוחם" העמותה שדואגת לרווחת חיילים משוחררים וגם לכאלו שלא.
הועד למען החייל הנוהג לאמץ אליו יחידות בצבא ולצ'פר אותם בכל מיני דברים מפנקים.
בכלל המילה לאמץ לעיתים משרה אווירה של משהו שלא שייך לנו אבל נתנהג אליו כאילו
הוא חלק מאיתנו ללא פשרות.
כך נוהגים לאמץ קשישים, ילדים למשפחות אומנות או למשפחות כדי לאמץ אותם כאילו היו
ילדים אורגניים של המשפחה, אימוץ בעלי חיים וכו'.
הכל מסתובב סביב אדם, נפש חיה, יצור אנושי.
מה שאני ראיתי הוא שאפשר לאמץ גם דברים אחרים.
"אמץ לך כביש" הוא בעצם פרוייקט החוצה גבולות בארה"ב.
המשמעות שלו עמוקה מאוד ורק מי שמקיים את הדברים מבין אותם הייטב.
אם להשליך למקומותינו, אין כביש בארץ אשר שוליו אינם מלוכלכים.
חפצים המושלכים ממכוניות נוסעות, שרידי צמיגים של מכוניות, הרבה שקיות ניילון
עשבים שוטים הגדלים פרא ומפריעים להחנות רכב בשוליים או מפריעים לשדה הראיה.
כל אחד חושב שמישהו אחר אחראי על הניקיון ואכן זה קורה אבל לא מספיק.
מע"צ והרשויות המקומיות מנקות את צידי הכבישים הבינעירוניים ואת הפארקים
אבל אין מספיק כח אדם ואין תקציב ובכלל אין חשק לנקות
זו התרבות כאן.
כשיש הרבה אחראים...אף אחד לא ממש אחראי על כלום.
הרעיון של הפרוייקט הזה אומר שהתושבים אחראיים.
נכון שאנחנו משלמים מיסים והרשויות צריכות לדאוג לניקיון או תחזוקה
אבל אם יהיה בזה שמץ של איכפתיות מצד האזרחים, קצת אזרחות טובה
או אם נקצין "אזרחות למופת" זה יראה אחרת.
כיתות ומשפחות היוצאות אחת לשבוע לקטע הכביש שהן אימצו, לרוב זה מייל אחד של כביש,
כלומר כ-1.5 ק"מ, עם שקיות ומנקים את הכביש שלהם.
האיכפתיות הזו זולגת אל מעבר לאותם אנשים שבארץ יראו בהם מייד פראיירים,
מקבלת חיזוקים מהתושבים האחרים המשתמשים בכביש או בפארק.
עם השנים, פחות ופחות אנשים מלכלכים ושומרים על הניקיון.
הם מבינים שזה שייך לכולם ואם השכן שלי מנקה את הפארק במקום לחשוב
עליו כעל פראייר אני אצטרף אליו ויחד נעשה את זה.
במקום העבודה שלי כל רבעון, יוצאת קבוצה של אנשים המונה עשרות עובדים,
והולכים לנקות קטע חוף, חורש, פארק או גינות ציבוריות.
האנשים באים בזמנם הפנוי, בדרך כלל בימי שישי בבוקר, ומשתלטים על כל האזור.
החברה להגנת הטבע שותפה לעסק וגם הרשות המקומית שבתחומה מתבצעת הפעילות.
בפעמים הראשונות היינו רק עובדי החברה בעניין ועבדנו קשה יש לציין.
להפתעתי, עם הזמן, היו מגיעים אנשים ששמעו על כך או שסתם נזדמנו לאזור
הפשילו שרוולים ועבדו איתנו במרץ.
ההצטרפות ההתנדבותית של אנשים באקראי, הרשימה אותי מאוד.
מתברר שלהרבה מאוד אנשים איכפת מהסביבה שלהם ולא רק הסביבה הקרובה,
אבל אף אחד לא רוצה לעשות משהו "קיצוני" שלא יצטייר כפראייר.
את זה למדתי משיחות עם אזרחים שהצטרפו אלינו באקראי כאמור.
מה שצריך זה את הכוח המניע הראשוני אח"כ זה מגיע לבד.
הסביבה שלנו מאוד חשובה, אני בעד מיחזור וכל מה ששייך לשימור הסביבה.
אם כל אחד יקח חלק קטן ולא יחשוב שמנצלים אותו וזה לא תפקידו ולמה אני משלם ארנונה ומיסים לעירייה,
המצב יכול להיות אחרת.
בסה"כ מאמץ קטן של כל אחד מאיתנו יגרום למודעות גדלה והולכת אצל האחרים וישמור לנו על המקום נקי ומסודר.
תחשבו על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
