הצבא, מלבד ההגנה על המולדת, הוא הררכיה טהורה.
הררכיה פיקודית על כל המשתמע מכך.
שרשרת של תפקידים מהראש ועד אחרון החיילים.
כשהייתי חייל צעיר בטירונות הייתי צריך לכתוב מכתב ולשימו במעטפה
כשרציתי לדבר עם המ"מ על בעיה אישית.
ועל המעטפה היה נכתב "אל המ"מ דרך הסמ"ח דרך המ"כ"...
כל שרשרת הפיקוד.
וגם אז הייתי צריך להסביר עין בעין למ"כ למה אני רוצה לדבר עם המ"מ ואולי הוא יכול לפתור את הבעיה.
בהרבה מקרים המ"כ יכול היה אבל היו מקרים שרציתי להישיר מבט אל המ"מ לראות את עיניו.
אין כמו מראה עיניים בשבילי.
לפני שבועיים בערך כשהבן החייל היה בבית, הוא סיפר שהמפקד שלו שולח להם SMS על מועדים
של מסדרים או תורנויות.
שאלתי אם זה משהו חד פעמי או נוהל קבוע.
להפתעתי התשובה הייתה שזה נוהל קבוע.
לפני כמה ימים כשחזרתי מאיטליה קראתי בעיתון שנציב קבילות החיילים קיבל קבילות
על כך שמפקדים משתמשים באימייל כדי להוריד פקודות לפקודים שלהם.
המדובר במפקדים בכירים בדרגות מ"פ ומג"ד ולא קצינים זוטרים.
לדעתי כמפקד וכחייל זו זילות בפקודות.
איך אפשר לשלוח פקודה לתרגיל או מבצע או אפילו דברים שבשגרה באמצעות אימייל?
פקודה צריכה להיות עם מבט מלווה.
מבט שמראה לפקודים מי כאן אחראי, מי נותן הפקודה ומי צריך לבצעה.
אימייל אפשר לקרוא ואפשר למחוק, אין שם שום התחייבות.
כשאני אומר התחייבות אני מדבר על דו צדדיות.
במקום העבודה שאני נמצא בו תקשורת המיילים עמוסה וענפה מאוד.
אבל זו התרבות הארגונית שלנו מכיוון שלא כולם נמצאים באותו זמן באותו מקום.
חלקינו בחו"ל בתפקיד, חלקינו באתרים אחרים בארץ ובכלל נדיר שכולנו יושבים סביב שולחן אחד.
להפוך תרבות כזו לתרבות ארגונית בצבא זה משהו שלא מובן לי.
כולם מתכוננים לתרגיל באותה פלוגה שנמצאת ברוב המקרים בחדרים סמוכים אחד לשני
שרק קיר מפריד ביניהם.
קבוצת פקודות המגיעה מדרג פיקודי בכיר צריכה להעשות מול מפות ותדריכים בחדר תדריכים או שו"ח.
אין מצב שמח"ט שולח פקודת מבצע לתרגיל ומצרף אליה מפות באימייל ואני משמיט כרגע את עניין הסודיות מהעניין.
זה מוריד מהאחריות של המפקד.
מוריד מרמת הביצוע וההבנה של הפקודים ושל המפקדים האחרים בדרגים השונים.
פקודה ניתנת עם מבט בעיניים.
פקודה נועדה לביצוע ולא לדפדף בה ולהגיד לא מעניין וללחוץ על Shift+Delete.
מפקדים צריכים להרים את הראש ממסך המחשב אל החיילים שלהם.
כשצריך לשלוח מסר צריך לקרוא לאותו חייל/מפקד ולהראות לו את הכוונה.
לעיתים מספיק המבט שאומר הכל גם ללא המילים.
אם יש שאלות לגבי פקודה תמיד ניתן להפנות אותה למפקד בשעת מתן הפקודה.
זו ההזדמנות להבין וללבן בעיות או להסביר את הפקודה שוב.
במשלוח פקודות באימיילים אין שום התייחסות לכלום.
הבינו סבבה לא הבינו בעיה שלהם, אני את שלי עשיתי.
אין אחריות ואין הבנה של מה זו פקודה.
בצבא שלא כמו באזרחות, פקודה לעיתים יכולה להציל חיים או להמית אסון חלילה.
באזרחות זה יכול לעלות יותר כסף או לגרום לפיטורין של עובד כזה או אחר.
בצבא אי הבנה יכולה לגרום למוות ברשלנות או לדברים שגויים אחרים שיכולים לעלות בחיים של אנשים.
זה לא כסף, אלו חיים.
במתן פקודה עם מבט בעיניים, מפקד טוב יכול להבין מהסתכלות על מסדר כוננות או בשלשות שמולו
אם החיילים שלו הבינו או לא הבינו את הפקודות.
התרבות הארגונית הכוללת מחשב ותקשורת אלקטרונית, טובה בצבא והיא ממלאת תפקיד ונדבך חשובים
בכל המערכות והחיילות, אבל, צריך להרים את הראש ולהסתכל על הפנים של החיילים ולא על מסך המחשב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
