כהקדמה קצרה אומר שהיינו בכל מנהטן מהארלם בצפון ועד פסל החירות בדרום
מהשדרה הראשונה במזרח(בניין האו"ם) ועד השדרה ה-12 במערב (נושאת המטוסים אינטרפיד).
הלכנו להערכתי יותר מ-100 ק"מ בשבוע.
ראינו את מנהטן בהליכה, ברכבת התחתית (רק פעמיים נסענו...), שטנו במעבורת לעבר סטאטן איילנד
ובדרך עברנו בפסל החירות, טסנו במסוק מעל מנהטן מראה מרהיב ומדהים.
השתמשנו בכל אמצעי התחבורה למעט מונית שלא יצא לנו.
ביומיים הראשונים היה מזג אוויר מעולה, שמש, 26 מעלות.
יומיים אח"כ היה גשם ורוחות אבל זה לא הפריע לנו בתוכניות.
בשלושת הימים האחרונים היה מעונן טמפ' של 17-19 מעלות ללא גשם.
שאר הזמן היה משהו בין לבין.
כדי להבין מה זו עיר ללא הפסקה צריך להיות במנהטן.
אם למקד את העניין, להיות בטיימס סקוור, שדרה חמישית ושישית.
יש שם תנועה בלתי פוסקת של אנשים.
מאות אנשים על המדרכות בשעות הבוקר, אלו הממהרים לעבודה.
אחרי הצהריים מאות אנשים החוזרים לבתיהם מהעבודה.
בערב עד שעות הלילה המאוחרות, אנשים מסתובבים עם מצלמות ביד ומצלמים כל דבר.
כמות אורות הניאון בטיימס סקוור יכולה להעיר שכונה גדולה מאוד ללא בעיה.
נחלי אנשים עוברים שם בכל רגע נתון, כמות גדולה של שוטרים רכובים על סוסים
או ליד מכוניות המשטרה הידועות מסדרות כמו NYPD בליל שפות אדיר.
אולי צריך לקרוא למקום "מגדל בבל"...
קריאות התפעלות בכל השפות, במיוחד לאנשים המגיעים לכאן בפעם הראשונה.
כל מה שרואים בטלוויזיה הופך למציאות שאפשר לגעת ולראות בעיניים בלתי מזויינות.
קפה סטארבקס בכל פינה, חנות ענקית של M&M צבעונית, המון חנויות, מסעדות ובתי מלון.
דוכני רחוב לאוכל המופעלים לרוב ע"י מוסלמים או מקסיקנים, מעט ע"י כושים.
לא רק שצריך לשמור על הארנק שלא ימצא לו בעל בית חדש, אלא גם על עצמך שלא תשנה כיוון
בתוך נהר האנשים.
היה כייף לראות את טיימס סקוור בכל שעה משעות היממה עמוסה באנשים.
השדרה החמישית, גן עדן לכל אוהבי המותגים היוקרתיים, מכוון במיוחד לנשים.
כל החברות, כל הדגמים, כל המותגים החשובים בעולם.
והמחירים...אין חנות שאין שם בכניסה בחלק הפנימי, שומר.
חמוש באוזנית שב"כ עומד על משמרתו לראות שאין בעיה מקומית.
הלכנו את כל השדרה מרחוב 34 עד סנטרל פארק.
בסנטרל פארק ראינו את מלון פלאזה של יצחק תשובה ולא הצלחנו להכנס המלון נמצא בשיפוצים.
הסתובבנו בסנטרל פארק וקינחנו בטיול על כרכרה רתומה לסוס. קיבלנו הסבר על הפארק מהעגלון
שידע לדקלם הכל בע"פ.
זה הפארק הכי מתוייר בעולם, כך הוא אמר, בשנת 2012 היו כאן כ-84 מיליון תיירים, לעירייה יש תקציב של
46 מיליון דולר לתחזוקה וניקיון של הפארק...
פינה קטנה מתוך הסנטרל פארק הענק
שוקת לרווחת הסוסים, נמצאת כל כמה מאות מטרים
(מלון פלאזה)
על האמפייר סטייט בילדינג עלינו בשעה 6 בערב כך שראינו את השקיעה.
המעלית עולה לקומה 80 ומשם צריך לקחת עוד מעלית לקומה 86.
יש אופציה לעלות ברגל 6 קומות, כמובן שעלינו ברגל.
בקומה 86 יש מרפסת לתצפית מכל ארבע הכיוונים. משם הכל נראה קטן ומיניאטורי.
ירדנו במעלית חזרה לקרקע.
תמונה מלמטה למעלה, אם נמצאים קרוב מדי, יש חשש לנקע בצוואר...
תמונות מלמעלה למטה...
מגדל קרייזלר, מבט לצפון צפון/מזרח
(מבט לדרום מנהטן)
הנה המלון שלנו...שם למטה. הייתה תחושה כאילו אני משתמש ב-Google Earth למי שמכיר.
שקיעה במערב מעל נהר ההדסון
ערב, אורות.
ירידה מקומה 86 לקומה 80
(האמפייר סטייט בילדינג - מראה מהגג של המלון המשמש גם בר וגם מקום בילוי לילי)
את מנהטן ראינו גם מהאוויר.
עלינו על מסוק המיועד ל-5 אנשים ועוד טייס.
טסנו 20 דקות מדרום מנהטן עד סנטרל פארק. עלינו מעל האמפייר סטייט בילדינג והיה אפשר לראות
את הכל ממעוף הציפור.
זו חוויה מדהימה בפני עצמה, יקרה אבל כדאית ביותר.
ביקרנו גם במגדל טראמפ השייך למיליארדר דונלד טראמפ, בניין מוזהב ומוזר מעט.
היינו ברוקפלר סנטר שזה קומפלקס של רבי קומות כשהגבוה בהם הוא מגדל GE שלמרגלותיו
שוכנת פלאזה יפה עם מסעדות מוקפת בדגלי האומות כמובן שחיפשנו את דגל ישראל וגם מצאנו.
היינו במחזמר בברודווי, "שיקגו", ששיחק בתאטרון "אמבסדור".
המחזמר הזה לא היה בעדיפות ראשונה שלנו, אלא מלך האריות או מאמה מיה אבל לא ניתן היה להשיג כרטיסים
לשניים ולכן הלכנו על האופציה השלישית שתכננתי, שיקגו.
בדיעבד מתברר שזהו מחזמר מעולה שרבים כתבו עליו את ההלל ומסתבר שניתן להנות גם אם אנגלית היא
לא שפת האם שלך. המחזמר הוא שעתיים וחצי ויש במחציתו הפסקה של רבע שעה.
בזמן ההפסקה הדלתות הראשיות של התיאטרון נפתחות לרחוב ואנשים הולכים לשתות לאכול או לעשן.
בפנים יש מזנון רק לשתייה חריפה.
כישראלי, חשבתי ישר על העניין שלא בודקים את האנשים שנכנסים פנימה חזרה...
יש מקומות עמידה ואנשים יכולים לעמוד שם ולצפות בהצגה בחינם, אבל זו לא התרבות שם.
תאטרון אמבסדור מבט מבחוץ
תאטרון אמבסדור אולם האורקסטרה...
וזה היציע...
לא פיספסנו את צ'ינה טאון, איטליה הקטנה, גראונד זירו והאתר לזכר נפילת התאומים.
וול סטריט, בניין האו"ם, גשר ברוקלין, ביקור על נושאת המטוסים אינטרפיד, גראנד סנטרל טרמינל
שהוא מעין תחנת רכבת ענקית עם המוני בני אדם בכל זמן נתון, הספריה הציבורית של ניו יורק, מוזיאון ה-MOMA
שהוא מוזיאון לאומנות מודרנית, פסל החירות, מגדל קרייזלר, יוניון סקוור, מדיסון סקוור גארדן ועוד ועוד.
מלון STRAND המשקיף על האמפייר סטייס בילדינג התגלה כבחירה מצויינת. שירות מעולה, אנשים
מסבירי פנים גג מעל הקומה ה-20 של המלון, קרבתו לטיימס סקוור ולכל המקומות החשובים, עשו את השהייה למהנה.
פסל החירות
גשר ברוקלין ממש מקרוב
גשר ברוקלין מצד ברוקלין לכיוון מנהטן
(המעבורת)
דרום מנהטן מבט מהמעבורת
דרום מנהטן מבט מהמעבורת
מגדל קרייזלר
הרכבת התחתית
פסל השור ב-וול סטריט (אנשים שנכנסו לי לתמונה ולא הסכימו לזוז משם...)
אחת החנויות באיטליה הקטנה מנהטן
רחוב בצ'יינה טאון כשברקע חלק ממבני העירייה.
תמונה ענקית על קיר חניון בצ'יינה טאון
נושאת המטוסים אינטרפיד מראה מהחוף (השדרה ה-12)
גשר הפיקוד
מראה של מס' מועט של מטוסים שנתרמו, על הסיפון העליון
טיילת ה-High Line. מסילת ברזל ישנה משנות ה30 של המאה הקודמת בדרום מנהטן.
במקור, תכננו להרוס את המסילה, אולם רעיון אחר הפך אותה לטיילת מוריקה, עוד ריאה ירוקה בחצי אי
עמוס מבני בטון אדירים. (אפשר עדיין לראות את פסי הרכבת מצד שמאל שנשארו במקומם)
ועוד קצת תמונות...
בניין האמפייר סטייט בילדינג משנה כל לילה את צבעו...
לכבוד ממוריאל דיי, צבעים פטריוטיים.
תמונות מחנות M&M בטיימס סקוור
חנות המרק מהסדרה "סיינפלד"...
הספריה הציבורית במנהטן על השדרה החמישית
ולסיום...
אכלנו במסעדת בשרים טובה, החשבון היה גדול כמו הסטייקים שאכלנו שם.
כדי לשמור על חוש ההומור, מגישים את החשבון במעטפה עם כיתוב:
הטיול היה מהנה, מאתגר וחוויתי בצורה בלתי רגילה.
כל מה שתכננתי לראות ולהגיע אליו, בוצע.
שני מקומות שריגשו אותי במיוחד היו האו"ם והאתר לזכר קורבנות פעולת הטרור ב-11 בספטמבר 2001.
אחד מתחבר לי לצד היהודי שבי והשני לצד הישראלי.
שניהם יחד וכל אחד לחוד השאירו בי סימן חשוב וזיכרון עמוק.
על שניהם יבואו פוסטים בנפרד עם כל מה שאני חושב, מאמין ומהן התובנות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
