לפני יומיים הייתי בעיר העתיקה בבאר שבע.
אני לא מגיע לשם הרבה אבל הייתי חייב לעבור רגלית דרך מרכז העיר העתיקה.
חבר שלא ראיתי הרבה שנים פגש אותי שם, באמצע ועמדנו כמה דקות ודיברנו.
מזווית העין ראיתי שלט שהחזיר אותי הרבה שנים אחורה.
שלט על מלחמת השחרור ובאר שבע.
הלכנו לשלט הזה ונזכרנו בתקופת התיכון.
כשהייתי בתיכון בכיתה ט', למדנו שיעורי של"ח (שדה, לאום, חברה) ובשיעורים האלו למדנו הרבה מאוד ידיעת הארץ,
טיולים רגליים ואפילו עשינו תרגילי סדר.
גולת הכותרת של השיעורים האלו, שהתקיימו רק בתיכון שבו למדתי, היה שחזור מלחמת השחרור וכיבוש העיר באר שבע.
התכוננו לעניין חודש מראש, למדנו מפות, היכן היו הכוחות המצריים, היכן הייתה חטיבת נגב-פלמ"ח, צירים ראשיים, מקומות אסטרטגיים וכו'.
שבוע לפני יום השין היינו עורכים תרגילים ופקודות "על יבש" ממש כמו חיילים. לומדים ניווט וכל מה שדרוש על מנת להצליח במבצע.
ערב לפני התכנסנו כל כיתה בבית הספר וקיבלנו את התפקיד שלנו. מי שהתבאס הכי הרבה היו הכיתות שדימו "בימוי אוייב מצרי".
הם רצו להיות אלו שמנצחים ולא אלו המפסידים כמובן.
המבצע התנהל ממש כמו מבצע צבאי אמיתי.
לא היו אז מכשירי סלולר ומכשירי קשר צבאיים לא ניתן היה להשיג מצה"ל אבל מדריכי השל"ח והמורים, ידעו מתי להיות בכל נקודה ונקודה
על פי ההיסטוריה של באר שבע.
המבצע התנהל כל הלילה וכולנו היינו מלאי אדרנלין למרות שידענו את תוצאת הקרבות.
כבשנו את באר שבע ברגלנו ממש כמו שעשו זאת באמת 40 שנה קודם.
המסורת הזו נשארה בבית הספר לעוד הרבה שנים.
עד כמה שאני יודע, זה לא מתקיים יותר ואולי בכלל אין שיעורי של"ח.
ילדיי לא לומדים באותו בית ספר תיכון שבו למדתי אני, וכששאלתי למה בית הספר התיכון שלהם לא עושה כזה דבר
ומראה לילדים שהעיר הזו נכבשה בדם חיילים והמקום שהם גרים בו רווי היסטוריה מכל כיוון, הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח.
ביקשתי להתנדב ולעשות את זה פעם אחת עם המורים כדי להראות להם על מה אני מדבר ואז לערב הורים, היסטוריונים
ואנשים שיוסיפו משהו חינוכי והיסטורי לתלמידים, בכל מקום נתקלתי בחומה בצורה של לא ענקי וכשלחצתי יותר
אמרו שאין תקציב.
ירדתי מזה ואני עדיין מצטער שלא יכולתי לעשות יותר כי באמת יש דברים שאסור לוותר עליהם
במיוחד אלו שלא מופיעים בספרי הלימוד או אם אפשר לעשות משהו יותר "אמיתי" ומעניין, למה לא לעשותו?
(זה מה ששלט בודד עשה לי)