לא ממנהגי להמליץ על ספר שקראתי.
וזו לא תהייה פעם ראשונה.
הורדתי את הספר "כפיות" של לילך סיגן, הביקורות היו טובות וחשבתי לנסות לקרוא אותה.
הוא כתוב מצויין, יש בו עלילה מעניינת אבל לא זו הסיבה שאני כותב עליו כאן.
אני לא מבקר ספרות, את זה כבר אמרתי.
רוב עלילת הספר מתוארת ככתיבה של גבר ואישה אל תוך תיבת מייל שהם פתחו בג'ימייל.
במקום לקיים שיחות אחד עם השנייה, להיפגש, לחיות, הם כותבים לתיבת מייל משותפת.
זה רעיון חדש מבחינתי ששני אנשים מחזיקים אותה תיבת מייל והם עונים אחד לשנייה במיילים.
אבל אנחנו חיים בתקופה של רשתות חברתיות אז מה ההבדל?
מה שמשך אותי כן בספר הוא הרעיון.
הרעיון המרכזי הוא שיש אנשים שמצוי בהם איזה כח נסתר.
לרוב הם לא מודעים אליו וצריך לבוא מישהו לעורר אותם ולהסביר להם מה יש בידם
וכדאי להם לנצל את זה. מכאן יש את זכות הבחירה.
האם לנצל או לאו. והאם לנצל בצורה הנכונה או לאו.
ולכאן אני מתחבר.
עוד מילדותי היה לי כשרון להבין דברים שיכולים לקרות.
אני לא מדבר על נבואה, כי אין נביאים כבר מספיק שנים.
אני מדבר על הרגשה שמשהו עומד לקרות ולראות בעיניי רוחי איך זה יקרה ממש כמו תסריט.
בנוסף, היכולת לשנות את המהלך. כלומר אם משהו רע צריך לקרות, לחשוב על זה בצורה אחרת
כדי שהוא לא יקרה והדברים ישנו מסלול מחדש.
הדבר הראשון שאני זוכר היה כבנושא קרה כשהייתי בן 10 והמורה שלי לאנגלית מבית הספר היסודי
חזר מטיול משפחתי בארה"ב.
הוא גר בירוחם לבדו ולימד אנגלית בבית ספר יסודי, הוריו נשארו בניו יורק.
אלו היו ימים שלא כל אחד נסע בחופשת הקיץ לחו"ל. זה באמת היה משהו שאפילו לא חשבנו עליו.
כשהוא חזר כולנו שמחנו לחזרתו ולשיעורים איתו שהיו ממש שיעורים מעניינים והוא ידע להעביר אותם בכייף.
בסוף היום, בדרכי הבייתה ראיתי בדימיון כדור של כדורסל. כזה כתום עם פסים שחורים בהיקפו
לא הבנתי באותו הרגע למה אני חושב על כדורסל אבל מצאתי את עצמי אומר אני הולך לקבל כדורסל סל...
מאיפה? מי יביא לי? למה דווקא כדורסל? שאלות ללא תשובות.
כדורסל כמעט ולא היה נפוץ והיה נדיר למול כדורגל עממי.
יום אחרי בהפסקה הגדולה, קרא לי המורה לאנגלית לחדר מורים.
לא הבנתי מה עוללתי והלכתי לשם בחששות.
הוא קיבל את פניי בלחיצת יד ונתן לי שקית חומה עם ידיות ועליה לוגו של אחת מחנויות הספורט בארה"ב.
זה בשבילך, הרגשתי שאני צריך להביא לך משהו הוא אמר.
הופתעתי מאוד והסתכלתי פנימה.
בתוך השקית היה כדורסל כתום עם פסים שחורים בהיקף...
מרוב בהלה וחוסר הבנה זרקתי את הכדור עם השקית ורצתי משם.
הוא וכל המורים בחדר המורים לא הבינו את פשר העניין.
רצתי לכיתה לקחתי את הילקוט והמשכתי לרוץ הבייתה., לא מביט כלל לאחור.
לא יכולתי לעצום עיניים כל אותו הלילה.
איך אני מסביר את עניין הכדורסל? האם אני יכול להשפיע על מישהו לעשות משהו בכח המחשבות?
הייתי מבולבל מאוד.
הרגשתי הרגשה רעה בגוף.
סבתי שחייתה איתנו כל חייה, דאגה לי והכינה לי תה כי חשבה שהתקררתי, למרות החום בחוץ...
מאז ועד עצם היום הזה, אני יודע שניחנתי במשהו.
אני לא יודע עד היום להסביר מה זה, אבל אני מנצל את זה לטובתי לאורך השנים.
למדתי שאם יש לי תתחושה רעה בקשר למשהו, רעה אני מתכוון במובן הפיסי של המילה, לא לעשות את זה.
משהו רע יקרה שם.
זה היה עבורי מעין חוש שישי שליווה אותי במקומות קשים לאורך השירות הצבאי שלי.
כאילו שידעתי מה הולך לקרות. אבל גם בחיים האישיים וגם המקצועיים.
ידעתי איפה אני אעבוד ולכמה זמן, מה אני הולך לעשות וכמעט הכל היה תסריט כתוב מראש.
אני יודע שאין דבר כזה מזל. אולי בהגרלות של הלוטו או הפיס אבל בחיים אין מזל.
הספר הזה עורר אצלי את התחושה הזו שאני מסתובב איתה המון שנים.
אני לא יכול להגיד שאני ממליץ אבל אין ספק שהספר מעניין.
מסתבר שאפשר גם לכתוב על זה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
