ערב יום הכיפורים.
כמו כל שנה אני נוסע בבוקר מוקדם לבית העלמין, להדליק נר נשמה.
פעם הייתי אוסף את אימי והיינו עושים "ביקור קרובים".
מתחילים בקבר של אבי ומשם לכל השאר.
השקית עם נרות הנשמה באוטו, גפרורים, סידור וכיפה מצטרפים לנרות וקדימה לדרך.
בשנים האחרונות המוני אנשים פוקדים את בית העלמין החדש בבאר שבע בערב כיפור ובכלל בחגים.
אולי יש יותר קברים, אולי כי זה הפך למנהג, בכל מקרה עומס גדול מאוד.
הקברים של הוריי נמצאים בקצה השני של בית העלמין ואין טעם להשאיר את הרכב
מרחק 20 דקות הליכה לכל כיוון ולכן אני נוסע פנימה.
לפני שתי לילות חלמתי את אבי, שלא חלמתי הרבה זמן.
הוא נראה טוב אבל סיפר לי שנכנס לו קוץ לרגל ושאני אנסה להוציא את הקוץ...
עד שחיפשתי משהו לעזור לו הוא כבר שכב שם לידי מת.
לא הבנתי איך אפשר למות מקוץ ברגל.
הבוקר, הגעתי לשני הקברים של הוריי ורמתי את הכיסוי שמאחריו שמים ומדליקים את נרות הנשמה
הכנסתי את היד פנימה להוציא את הקופסאות הקטנות והריקות של נרות הנשמה
ושם חיכתה לי הפתעה לא נעימה.
בתוך אחת הקופסאות שדלקו בכוך, מצאתי עקרב קטן שחור וחי.
העקרב ניסה לצאת מהקופסא ללא הצלחה.
למזלי לא הכנסתי את האצבעות פנימה אלא אחזתי בקופסא מבחוץ, אחרת כנראה שהחלום היה מתגשם...
בשניה אחת החלום עלה והבנתי מה אבי ניסה לומר לי או יותר נכון להזהיר אותי(רק למי שמאמין בחלומות ואני אחד כזה
שתמיד מנסה לפרש לעצמו חלומות ולרוב גם מגיע לפתרון ומבין, למרות שכמעט תמיד זה בדיעבד).
הקוץ ברגלו של אבי היה כנראה העקרב, הוא שכב מת, כלומר העקרב היה בקבר.
העקרב לא זה לחיות, כי במקום כזה הומה אדם אני לא בטוח שהמצפון שלי היה יכול להיות שקט
לשחרר משהו ארסי כזה למרות גודלו.
הרבה פעמים חלומות לא ברורים ולא מובנים ויש המון אתרים באינטרנט שמנסים להסביר מה אומר חלום
כזה או אחר. אני לומד את זה על עצמי ומנסה לפרש את החולומות בעצמי לעצמי, אני חושב
שאני הפרשן הטוב ביותר בשבילי.
הנה שתי תמונות שצילמתי הבוקר:
ובהזמנות זו מאחל לכולם גמר חתימה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
