בחוף, ביער, בגן או במקום סגור.
התלבטנו היכן להנשא.
מה שהיה חשוב שיהיה טקס ורק המשפחה הקרובה.
מה זה משפחה קרובה?
אחים אחיות? ילדים גדולים? האם יגיעו ומה אם יחרימו את הטקס הדתי הקצר?
אחרי שעברנו הכל ולא הכל עבר על מי מנוחות, אבל התגברנו על כל המהמורות והבמפרים במעלה הדרך,
התגברנו על חלוקה פחות או יותר שווה, רכוש, ניירת מסמכים שונים. מה שצריך עכשיו זה לבחור מקום ותאריך.
אז בחרנו חלקת חוף קטנה שהוכנה בטוב טעם ע"י אחת החברות של ג'סיקה.
שביל עץ, כמו הוביל אותנו על החול עד מקום החופה.
האורחים, 50 במס' היו ישובים על כסאות לבנים מעץ.
המשפחה הקרובה הגיעה, וגם הילדים הגדולים. שזה לבד הביא לנצנוץ בעיניים, טרום דמעה, עוד לפני הטקס.
שמחנו שכל מי שחשבנו הגיע...כמעט.
הייתי לבוש בחולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים בצבע כחול כהה ונעליים שחורות.
ג'סיקה הייתה לבושה בשמלה לבנה עד הברך עם טקסטורה של פרחים אדומים קטנים, הינומה לראשה וזר טרי בידיה.
את ג'סיקה ליוו ההורים, אותי ליווה אחי ואישתו.
ברקע התנגן השיר המרגש "תמיד איתי" בביצוע שירי מיימון ושמעון בוסקילה.
ג'סיקה נסתה לא לדמוע אבל לא הצליחה.
התקרבנו אחד ליד השניה, ההינומה הושמה על פניה של ג'סיקה.
ברכות, סלסולים בקטנה, טבעות וכוס נשברת יחד עם קולולו שהגיע ותם הטקס.
את הטבעות בחרנו שנינו שבוע לפני.
הצורף חרט עליהם מאחור את השמות שלנו, לי טבעת עם שמה של ג'סיקה ולג'סיקה טבעת עם שמי.
הענקנו טבעות ויחד עם הטקס הדתי גם אמרנו כל אחד קטע שהוא כתב לשני.
היה מזנון חופשי לפני ואחרי הטקס.
החלטנו להשאיר את האורחים עם עצמם להנות, ואנחנו נסענו לנו צפונה רחוק.
היינו שלושה ימים במקום שנקרא "המקום".
סוויטה פרטית, עם בריכה בתוך הוילה עם ג'קוזי גדול, אוכל גורמה ופינוקים.
מיטה גדולה, בר משקאות, פירות ושוקולדים.
זו התחלה של חיים אחרים, חיים עם משמעות אחרת עם שמחת חיים
חיים מאושרים, מלאים ושמחים.