סיפור סינדרלה,ללא נסיך.

22,570

אני לא יודעת איך להתחיל להסביר מה עובר לי בראש ביום הזה,

זה יום קשה.

יום עם המון עצב באוויר,דמעות,געגועים למשהו שהיה-ועכשיו כבר איננו.

אני יודעת שאני לא יכולה ממש להזדהות עם המשפחות השכולות,

אבל כן,היום הזה עושה לי משהו.

22,570 אנשים הקריבו את חייהם,השאירו מאחור משפחות שלמות,רק כדי לתת לי לחיות חיים טובים.

תודה לכל אחד ואחד מכם.

נזכור ולא נשכח!

יום העצמאות:

קצת מוזר...

מוזר להיות בבוקר עצובים ובערב לצאת ולבלות עם חברים.

והמשפחות השכולות,גם להם מגיע להינות קצת.

לא נראה לי שיש משפחה שבאמת יכולה לעשות את המעבר החד הזה בין העצב לשמחה.

אבל..יש לזה סיבה,לא?

הרי,זה יומולדת למדינה.

יום הולדת שלא הייתה קיימת בלי החיילים האלו שהקריבו את חייהם.

אלו הם החיים וצריך לדעת לעבור גם את זה.

אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה לעשות את המעבר הזה,אבל לפחות הייתי מנסה.

מנסה להראות להם שהם לא הקריבו את חייהם סתם.

שהנה בזכותם אני חיה כאן,חוגגת על זה שהמדינה גדלה בעוד שנה.

ושלהם...להם יש חלק בזה.

יום עצמאות שמח לכולם