סיפור סינדרלה,ללא נסיך.

לפעמים אתה תוהה אם הקרב שווה את זה,

הרגעים היקרים אבודים בשפל,

הם נשטפו ודבר לא נראה כפי שהוא.

אני תמיד רציתי שיהיה לך טוב.

תמיד רציתי לעזור לך.

אף פעם לא רציתי שיהיה לך רע,תמיד ניסיתי להרים אותך.

אבל כנראה שאני זאת שגורמת לך לכאב הזה.

החברות הזאת,אולי היא באמת לא כמו שחשבתי שהיא.

אנחנו כל הזמן פוגעות אחת בשנייה ואין לי כבר כוח לזה.

אני יודעת שאת רוצה שאני יתחרק ממך,אני יודעת.

ובאמת שניסיתי,כבר כמה פעמים שניסיתי.

כדי שיהיה לך טוב.

ואני כל כך מצטערת,אבל אני לא יכולה.

לא משנה מה יקרה,לא משנה כמה תגידי לי שאת לא רוצה אותי יותר,

אני תמיד ישאר כאן.אני תמיד אחכה למילה ממך.

גם אם זה יקח נצח...

ואם את חושבת שאני מנסה להוציא אותך אשמה,

ושכולם ירחמו עליי,אז לא.

כי אני יודעת מי האשמה בכל הסיפור.

כי אני יודעת מי הסתומה מבין שתינו.

אני יודעת שזאת אני.

עם חברה כמוני מי צריך אויבים....

וישנם קולות שרוצים להישמע,

כל כך הרבה לציין,

אבל אתה לא מוצא את המילים.

ניחוח הקסם,

היופי שהיה,

כאשר האהבה פרועה יותר מהרוח...

נמאס לי לבכות בגללך....

3/>