כאשר החלו פול וג'ורג' ללמוד גם הם בקולג' לאומנויות, נהגו השלושה להביא את הגיטרות שלהם לביה"ס ובהפסקת הצהריים לנגן שירים מוכרים מול חבריהם.

בערבים נהג ג'ון ללכת לחנויות ולבקש מהמוכרים משהו שנמצא באחד המדפים הגבוהים, וברגע שהם היו מפנים אליו את גבם היה ג'ון לוקח משהו מהסחורה ומכניס אותו לכיסו. היה זה מנהג מגונה אשר נותר לו מאז מגוריו בפני-ליין. ג'ון הודה שבאותו הזמן היו לו מחשבות על שוד בנק... הוא לא פעם אמר שאילולא הייתה מתפתחת הקריירה המוסיקלית שלו הוא היה ודאי מבלה את רוב ימיו בכלא.

ביום שלישי, ה-15 ביולי ב1958 היה ג'ון בביתם של ג'וליה וג'ון דייקינס. באותו יום חזר דייקינס שיכור הביתה והכה את ג'וליה, והיא הלכה לראות את מימי- אך לא חזרה. כאשר היא חצתה את הכביש אל תחנת האוטובוס מכונית פגעה בה וכאשר בא האמבולנס לקחתה כבר היה מאוחר מדי.

ג'ון מספר: "ישבנו חיכינו לה, טוויצ'י (כינויו של ג'ון דייקינס) ואני, מתפלאים מדוע היא כל-כך מאחרת. ואז זה היה בדיוק כמו שזה צריך להיות, כמו בסרטים, השוטר דפק בדלת ושאל אם אני בנה וכל זה. הוא סיפר לנו ושנינו החוורנו, זה היה הדבר הנורא ביותר שקרה לי אי פעם. היינו כל-כך קרובים, ג'וליה ואני, בשנים האחרונות יצרנו קשר, הצליח לנו. ג'וליה הייתה נהדרת. חשבתי: Fuck it, fuck it, fuck it. זה דפק את כל העסק. אני לא אחראי לאף אחד עכשיו. טוויצ'י לקח את זה קשה ממני, ואז הוא אמר: מי יגדל את הילדים? ואני שנאתי אותו, בן זונה אנוכי! לקחנו מונית למקום שבו היא שכבה מתה, לא רציתי לראות אותה. כל הדרך דיברתי אל הנהג בהיסטריה. כאשר הגענו, סירבתי להיכנס. טוויצ'י נכנס... ואז הוא נשבר."

מותה של ג'וליה השפיע מאוד על ג'ון. הוא קיבל זאת כבגידה שנייה שלה, לאחר עזיבתו אצל מימי. הוא החל לשתות בכבדות, וכשלא היה שיכור הו היה מדוכא וכועס, בלילות חלם כיצד הוא חונק נשים ומתעלל בהם, הוא נעשה לאדם אלים ובעל תדמית גרועה.