אנחנו קבוצה, לא סתם בנות שביחד בכיתה או בשכבה אלא קבוצת כדורסל, אמיתית, מלוכדת ומגובשת-

או לפחות מה שרואים מבחוץ.

אבל אני לא מתכוונת לחפור פה על כמה אנחנו לא מגובשות, או על כמה שזה לא כיף להיתקע איתן בכיתה, מגמה, אימונים ואפילו ביציאות.

אני אומרת שאנחנו כל כך שונות, שקשה לי להאמין שזה באמת עובד- כולנו, פחות או יותר, מסתדרות. הפריקית, הפרחה, החננה, זאת שרבה עם כולם, ה-פוזה, השקטה, הממש מאגניבה וזה פשוט חיבור שאם לא היינו קבוצה לא היה עובד.

השתניתי כ"כ הרבה עם הקבוצה הזאת. הייתי הכל, ועכשיו סוף סוף מצאתי איכשהו שנוח לי- פשוט לא להיות שומדבר מאלה. לא חננה, פרחה, פריקית, שקטה- להיות קצת מהכל ולחיות את החיים כי טוב לי.

והקבוצה הזאת כ"כ מרימה אותי למעלה, באמת. אני יורדת בלימודים, לא יוצאת כמעט, פנויה כבר די הרבה זמן, לא טובה בכדורסל- ופשוט טוב לי ולא אכפת לי ואנ'לא שמה זייייין וכל כך כיף לי פתאום, לחיות.

אני חיה את החיים, וטוב לי. בלי כל הבוולשיט.