את כמו אש,

שורפת ומכלה הכל,

משאירה אחרייך רק את הריח והעשן, הכל נעלם, מאבד צורה וצבע- נהיה שחור.

ומצד שני האש מחטאת, מנקה. נותנת חום ובמקרים מסוימים אפילו חיים.

ככה את. או מדהימה, ממש כמו אחות או מישהי שהיא מעבר לחברה,

או כלום, סתם אחת שחוץ מקנאה אני לא מרגישה אליה כלום.

שתינו יכולות לקום מחר בבוקר ולשנוא אחת את השנייה, סתם. מכלום, מקנאה.

כי אנחנו כל כך דומות- ואנשים פשוט קולטים את זה אחרת-

את סקסית, אני זונה.- ושתינו לובשות את אותם בגדים.

את חכמה, אני חרשנית.-ושתינו קוראות את אותם ספרים ועושות אותם מבחנים.

את אינדיבידואליסטית, לי פשוט יש טעם גרוע-על הכל אומרים את זה.

את פריקית אפלה כזאת, אני סתם פוזה- ואחנו פאקין נראות אותו דבר, דאאמט.

וכל אחת רוצה להיות י ו ת ר מהשנייה. בכל תחום.

ועכשיו אני אוהבת אותך כל כך, וכיף לי לאהוב אותך.

את מיוחדת, את שונה, את כ"כ... לא יודעת.

וזה מעבר לאהבה של שתי חברות, אפילו של שתי אחיות.

זאת אהבה אחרת.

זה רק אני ואת.

בלי בנים שהורסים הכל :\