הכל חייב להיות בדרך שלי כל הזמן,

להיות מושלם. מושלם מדי, לפעמים.

אני שואפת לבלתי אפשרי וכולם סביבי יודעים את זה,

וגם אני יודעת את זה.

ואני פשוט כ"כ מאוכזבת מעצמי.

אני מחפשת תירוצים למה אני לא מצליחה בכלום,

מאשימה את כולם מסביבי חוץ מאת עצמי.

אני לא מצפה לממוצע 100, ממש לא.

אני לא רוצה להיות שחקנית חמישייה בקבוצה.

אני לא יודעת מה אני רוצה. אני פשוט רוצה יותר.

יש רק אחת בעולם שיכולה לגרום לי לתחושה כזאת, שיכולה לעשות לי את זה כמו שאת עושה.

רק אחת שחיבוק שלה עושה לי צמרמורת נעימה כזאת,

שאני כ"כ רוצה להיות קרובה אליה.

ואני כבר הבנתי את זה.

זאת אהבה אסורה,

בלתי אפשרית.