מילה שאני חולה על אתגרים, לא תראו אותי יוצאת עם בחור שנחשב "נורמאלי", לא ילד טוב או משו, סתם בחור, רוסי, נחמד, אנערף? אני אצא עם קולומביאני ואתחיל לראות טלנובולות כדי ללמוד את השפה שלו! (אז אני נשמעת כמו נעל בספרדית. אז מה?!). לפני כמה ימים ביקשית סיגריה מבחור חירש, שבדיוק דיבר עם בחור אחד בשפת הסימנים, הוא היה חמוד אז חשבתי לעצמי כמה מגניב יהיה אם יהיה לי חבר חירש ואני אצטרך ללמוד את שפת הסימנים. ואז הבנתי שכנראה משו ממש לא בסדר איתי. או שלא. אחרי הכל, הוא היה ממש חמוד.
אבל פ'סדר, לא שמפריע לי, להפך. אני חולה על השוני, זה מה שהכי מעניין, כי תאכלס אני מכירה יחסית הרבה בחורים כל כמה זמן, רוסיים וישראלים, ורובם פשוט אותו דבר, משעמם לי איתם. יאללה מיצינו, לא?
נמאס לי להיות סביב אנשים דכאוניים, נוצרת חרא אוירה ולא בא לי, וואלה מבחינתי החיים הם אחלה,
ולא צריך הרבה. אז אני? פשוט החלטתי להתרחק ממה שלא עושה לי טוב וזהו,
אני לא בנאדם שזקוק לצומי, שונאת כשמרחמים עליי, אם רע לי ואני רוצה להתפרק - אני עושה את זה לבד או בפניי חברה טובה, אני לא מתחילה לבכות לכל העולם. פשוט אין לי כוח כבר, זה לא מעורר אצלי שום תגובה חוץ מגלגול עיניים.
ואין לי כוח להלחם על זה, לא חשוב לי מספיק שזה ישתנה, רק שלא יגע בי.
לפעמים אני חושבת לעצמי עד כמה אני עיוורת, ולא רואה את הדברים כמו שהם באמת,
אנשים מסויימים - מה הם באמת, את הצביעות שלהם.
שמתם לב שכ"כ הרבה אנשים שונאת צביעות ובעצמם מתנהגים בצורה הזו?
לעוד נושא - למה אין לי את היכולת לסתום את הפה? ז"א, לגבי דברים אישיים של אחרים אין לי בעיה לשתוק, אני לא מתה על רכילות (אולי רק קצת, במידה הטובה. אני באמת שונאת ללכלך על מישהו מאחורי הגב ובמיוחד אנשים שמורידים מערך של אחרים...) אבל לגביי דברים שלי, אין מצב שכל העולם לא ידע מה עבר עליי ועם מי אני ומה אנחנו עושים.
כאילו סבבה יש לי צורך לחלוק את הרגעים הטובים שלי, אבל מה, בסוף אני דופקת את עצמי ומתפלאת אח"כ למה ואיך...
טיפשה.
מן הקדשה מיוחדת או משו, ל-4 צ'יקס שאני נורא אוהבת. ♥
טוב את, אחת הבנות הכי שרוטות שיש. ובדיוק ככה אני אוהבת אותך. אף פעם אל תפסיקי לשים זין על העולם ולהיות עצמך!
כי וואלה את (אני נגנבת מלדבר כמו ערסית, את יודעת שממך אימצתי את זה?), בחורה כנה, אפשר לסמוך עלייך, לשפוך בפנייך את הלב, לבכות לך, לצחוק איתך וכל מה שבא לנו. ♥
את אחת המדהימות
אחת הבחורות הכי מתוקות בעולם, בעלת הקול הכי חרמן שקיים (במיוחד עם פלטקוב, הא?)
טוב אז את? אחת הסוטות, המפרגנות, החמודות, המצחיקות.
מדהימה, כיף פשוט לדבר איתך, את בחורה מיוחדת כי אין כמוך, את מיוחדת כי את מוצאת את הדרך שלך לחיים.
ואת תלמדי אותי ספרדית, נכון?!
אוהבת. ♥
בחורה מיוחדת, כמות הבטחון העצמי, הבגרות שיש בך...
את באמת בנאדם שאפשר לסמוך עלייך, את כנה ואמיתית, את זו את ומי שלא אוהב את זה, מוזמן לקבל בעיטה.
ושוב, אני בחיים לא רבה איתך. את מפחידה אותי.
אוהבת לדבר איתך, לצחוק איתך, את באמת מישהי שאני יכולה להרגיש איתך בנוח. ♥
אותך אני מכירה כ"כ טוב, ועלייך אני סומכת בעיניים עצומות.
את הבחורה שתמיד איתי באותו ראש, ותכלס? אין עלייך
אז סתם למקרה שלא ידעת שאני חולה לך על התוחאס (או ששכחת) - ♥!
לא יודעת מה נפל עליי ומאיפה הדודא לכל האהבה הזו פתאום, אבל תתמודדו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
My whispers
(במיוחד עם פלטקוב, הא?)
