כבר נשבר לי מהמאמץ התמידי הזה להשאר בשליטה, ולהשאר בסדר, ולשלוט במינונים, ולהגיד מה שנכון או מה שצריך.

כבר התעייפתי מהמחשבות על הלגיטימי והבלתי לגיטימי, על ההשלכות ועל הבדידות.

אז נפתחתי,

וזה כל כך אופייני לי לפול. וזה כל כך כואב, ידוע מראש אבל נשכח מהלב.

כוס עמק. חולת שליטה לנצח.