אני רוצה לבקש ממך שלפחות תסתכל עלי כשאתה מחדיר אותו לתוכי, אבל אני לא מוצאת כוחות לפתוח את הפה אז אני עוצמת עיניים.

אתה מתקרב אל השפתיים שלי שוב ושוב ושוב, תוך כדי, אז אני מפנה לך את הלחי.

אני חושבת שאתה מבין את הרמז כי אתה מגביר מהירות ומתרחק ממני, מכאיב לי, מטלטל אותי.

אני רוצה לצרוח כל כך, אבל לא מוצאת את הטעם. אז שורטת אותך. חזק. כל כך חזק שנשאר בי פחד עמוק ששכחתי בך איזו ציפורן.

אתה מגיב באופן אינסטנקטיבי וממלא אותי, תופס בי, מצמיד אותי אלייך, מפעיל כל דחף שקיים בי להתלבש ולברוח.

אתה אפילו לא שואל אותי מה יש לי, כמו שעשית בפעמים קודמות. מנסה לחבק אותי בזמן שאני לובשת את המכנסיים חזרה.

אני מנשקת את הכלב שלך ומחבקת אותו חזק, אלייך אני מחייכת חיוך קלוש ויוצאת.

שלום.