אתה מתקשר שניה לפני שאני יוצאת אליו, או

בזמן שאנחנו בשיחה בסקייפ, והוא למרבה הפלא בוחר להקשיב.

אני מחייכת אלייך דרך הטלפון, כמו שלא חייכתי אליו מעולם גם לא במציאות.

והוא המתוסכל מביט בי חזרה בכאב אין סוף וייאוש ושואל

"למה אני לא יכול לגרום לך לחייך ככה?"

אני מסבירה לו שהקלפים מאז ומעולם היו חשופים על השולחן,

אני והוא זה כלום ושום דבר. מין סתם.

וזה גורם לי לתהות מה אנחנו, מי אתה בשבילי ומי אני בשבילך.