לפעמים אני שואלת את עצמי מה הופך אותי למובן מאליו. 

זה מדהים, כי הרי לא יכול להיות מצב שאשב בסביבה של גברים ולא יסתכלו, או אעבור ברחוב ולא יסובבו ראשים, או אלבש איזה מכנס קצר ולא אשים לב איך הרגליים שלי הופכות למרכז העולם (נשבעת, לגמרי לא ירושליים כמו שהשקרנים מספרים).

וזה נכון, יש לי כמה פוביות בכל נושא הזוגיות, קשה לי ממש עם מחוייבות ופתיחות היא לחלוטין מילה גסה-

אבל אני מודעת לעצמי, לכל אקט, לכל תנועה, לכל מבט, לכל התפתלות חסרת מעצורים ואני לא יכולה שלא לתהות

איך אחרי כל מה שעברנו ביחד, ועם כל הקשר המדהים והקונקרטי שנוצר בנינו אתה רואה בי מובן מאליו?