הסיפור שלי עם סקס מתחיל אי שם בגיל 17 (שבוע לפני יום ההולדת, אם תרצו לדייק).

זה היה שלב כזה בחיים שבו עוד הייתי תמימה, עוד לפני שנכנעתי למוסכמות (ממקום נוח אגב) ועוד הייתי פמיניסטית.

הפעם הראשונה שלי הייתה מיוחדת.

לא מיוחדת כמו בסרטים, או בספרים. הכוונה היא לא לחדר מלא בנרות, או לימוזינה בנשף הסיום.

מיוחדת כי היא הגיעה ממקום מיוחד. משהו בין דווקא, לרצון להוכיח את עצמי, לסקרנות ואולי גם נתבל בקצת פחד לאבד את הבחור שאיתו הייתי.

אבל ממש קצת. בכל אופן, הפעמים שאחריה הגיעו ממקום נקי של סקרנות טהורה, ורצון לצבור ניסיון וידע.

לעצמי באותה התקופה סיפרתי שאני כמו כל גבר, ואני יכולה לעשות סקס כמה שארצה עם מי שארצה. 

בפועל, אני יכולה בדיעבד להגיד שזה לא עשה לי טוב.

תקופה ארוכה ניסיתי לבחון את הנושא הזה, העמוק להחריד (אירוני להשתמש במושג הזה בטקסט הזה הא?), של הקשר שבין נשים, סקס וכבוד עצמי.

היום אני יודעת שזה לגמרי עניין אינדיבידואלי, משתנה בין בחורה לבחורה בהתאם לרמת הפתיחות והחינוך שקיבלה, לטוב ולרע.

אני גם יודעת שלכל הנושא הזה של סקס וכבוד עצמי אצל נשים יש המון מקורות, אם בטאבו החברתי שהוטל בנושא ואם מסיבות ביולוגיות ארוכות ימים.

שהרי, אם נסתכל על האישה כחיה- כמו כל חיה המטרה שלה היא להתרבות. בעוד שגברים יכולים להביא 10 ילדים ביום (אם הם ממש שובבים ובכושר), אישה יכולה להביא ילד אחד ב9 חודשים.

אם כך, מתוך הברירה הטבעית, אישה תבחר את הזכר המרביע שלה בקפדנות בעוד שעבור הגבר 'כל חור בחושך שחור'.

כל האינפורמציה המיותרת הזו שצברתי, תוך מחקרים בלתי פוסקים, בחלט לא עזרה לי להתמודד עם הצורך שלי. למדתי על עצמי שאחת האהבות הכי גדולות בחיי היא הסקס, ועם זאת יש לי קושי אמיתי לממש אותה בלי להרגיש רע עם עצמי. התחושה של אחריי הייתה מזעזעת והגברים שבחרתי לעיתים מאד רחוקות היו מהסוג המכבד.

העולם נחלק עבורי ל2 במובן הזה: אלו שרצו לשכב איתי והיו בוטים וישירים בכל הנוגע לזה (החתיכים מבניהם הגיעו ליעד), ואלו שרצו משהו של מעבר איתי וקיבלו אותי פיסית (מה שגרם להם לפתח זלזול מתמשך בי באיזשהו שלב). 

בערך בגיל 21 הגעתי לתובנה המבריקה שאמנם זה כיף לגוון, ומוסיף טעם לחיים, אבל ברגע שאת מתמקדת באחד שלך, ה-יזיז, תקבלי את היחס שתרצי והסקס שתרצי. הנושא הזה, עם זאת, הוא אולי המורכב מכולם- לפחות למישהי כמוני שכל חייה הייתה במערכות יחסים.

משהו באינטימיות המתמשכת יוצר רגשות מדומים שממלאים צורך ממשי. כשזה מתפוצץ בפרצוף, זה לא נעים.

אם תשאלו אותי היום לגבי נשים, סקס וכל המורכבות של המעבר- לא אדע לתת לכם תשובה חדה מספיק.

אני יודעת להגיד שזה נושא מורכב מאד, ויודעת להגיד שאין פה חד משמעיות ועבור כל אישה זה אחרת.

עבורי המצב האידיאלי הוא כשאני (כמו עכשיו אגב, לגברים שממהרים למצוא תגובה שנונה שאולי תספק להם מספר טלפון של זו שפותחת רגליים בקלות) בתוך קשר. 

עם זאת, אני עדיין שואלת את עצמי איך הייתי ממשיכה ומתמודדת עם הקשיים האלו אם לא הייתי באחד כזה.

כנראה שיש סיטואציות שלא באמת יש להן פיתרון.