יש משהו מאוד מתירני בפאנג'ויה.

לא ברור אם זו השמש של אילת, הסטוקים של האלכוהול או הריקודים בביקיני- משהו באווירה צועק "מסיבת קולג׳" על כל גווניה.

ופתאום הסטודנטיות החסודות צוחקות יותר, מדברות יותר ואחכ גם עושות יותר. נעלמה קדושת ה'בת של מלך', פה כולן זורמות.

ואי אפשר שלא להתמכר ולהתמסר לתחושות ולמקום, אני שותה ורוקדת ורוקדת ושותה וכמה שפחות בגדים- יותר טוב.

ויש מוזיקה שמשתלטת לי על התת מודע, ואני כל כך מוקפת בכלום שזה מציף אותי. כלום כלום כלום- חלום חיי. כלום.

בוקר טוב לך ראשון,

החזרה למציאות קשה מאי פעם.