אני לוקח צעד אחורה והוא מניח לי יד על המותן כבדרך אגב, כאילו כדי לעצור אותי או לתמוך בי כדי שלא אפול.

אני מנסה לעזור לו כמיטב יכולתי, מתוך ידיעה שהוא לא לקוח שלי ומנסה להחזיר אותו אל המוכרת שהתחילה איתו- אבל הוא תמיד חוזר אלי לבקש את עזרתי.

אני לא אשקר. אני לגמרי מנצלת את המיניות והנשיות שלי כשאני עובדת. זהו כלי עבודה לכל דבר. משהו במגע האגבי, תנועות ושפת הגוף, צורת הדיבור הפלרטטנית ממילא שלי- אבל הפעם היה שם משהו מוגזם.

אני מנסה להתחמק מהעיניים שלו ועוברת ללקוחות אחרים כשהוא מחכה בסבלנות לידי כדי שאמשיך להתייחס אליו.

בסופו של דבר מתייאש ויוצא מהחנות. ככה, בלי לקנות דבר.

לפעמים כל כך קשה לאזן בין הנכון ללא נכון...