פרק ב’’

"אמא שלך מסכימה?"

המורה הסתכלה על שתינו וחיכתה.

"לא יודעת", ענתה הילדה.

"כן, אמא, אז מה את אומרת?" המורה פנתה אלי והמבט החינוכי התחלף בחיוך שלא חשף שיניים.

"אני לא יודעת אם אמא שלה מסכימה, אני האמא החורגת", עניתי בשלווה.

החיוך קפא על שפתיה. יכולתי לראות בעיניה איך אל החדר דוהרים עמי ותמי, סינדלה ושלגייה ובעקבותיהם שלל אימהות חורגות מרושעות שרק מחפשות את הדרך היעילה ביותר לחיסול הילדים האומללים.

עכשיו לכי תוכיחי שאת לא כזאת...

מה יש באמא החורגת שהוליד את הסיפורים המצמררים, את החיבור לרשע וסכנה?

אלפי נשים בישראל נושאות את התואר הזה. אפשר להתייחס אל הביטוי באדישות, בהתרסה, בחוסר נוחות או בכל דרך אחרת, ועדיין, אי אפשר להתעלם מסיפורי הילדים שהשאירו משקעים של קונוטציות שליליות עמוקות לאשה שאינה האם הביולוגית.

האם באמת כל אשה שמגדלת ילדים שלא היא ילדה הופכת באופן אוטומטי למרשעת איומה? האם כל מי שהופכת לבת זוג של גבר שיש לו ילדים משלו היא מטבעה אשה ששונאת ילדים?

השכל הישר וההגיון הסטטיסטי אומרים שלא.

אז מה בכל זאת יצר את המיתוס הזה? איזו מערכת יחסים נרקמת בבית שבו יש אם חורגת, מה הייחודיות שבה, מהם המכשולים הצפויים, איך נוצרים הכעסים, איך בכלל מתנהלים החיים במשפחה כזאת?

בפוסטים הבאים אנסה להאיר את הנושא מכמה זוויות שונות ולהביא תשובות ודוגמאות מהחיים.