פרק ב’’

בפוסטים הבאים - הטעויות העיקריות שעושות נשים המנהלות מערכת יחסים משפחתית עם גרוש + ילדים. טעויות שיוצרות את התדמית השלילית, ועלולות לפרק את המירקם העדין של המשפחה החדשה.

להלן הראשונה:

הכוונה (הטובה ביסודה) של בת-הזוג של האב להיות אמא לילדים שלו. עצם הרצון הזה גורם לילדים קונפליקט נאמנות בין שתי הנשים.

קונפליקט נאמנות מתרחש כאשר הילדים מרגישים (גם אם אין לזה בסיס רציונלי) שעליהם לבחור בין שתי האימהות. הם מרגישים שאם יאהבו את האם החורגת, זה אומר שהם "בוגדים" באמא שלהם; אם הם משבחים בהתלהבות את הקציצות שלה, הם מפחיתים מערכו של הבישול של האמא הביולוגית (ולכן גם במעמדה).

הילדים מצידם, כדי להתמודד עם קונפליקט הנאמנות, יחפשו, וגם ימצאו, את כל המגרעות האפשריות בבת-זוגו של האב: היא לא מכירה אתרי משחקים במחשב, היא מכוערת, הבגדים שלה לא יפים, היא לא אוהבת כלבים, השניצל שלה לא טעים כמו זה של אמא, וכן הלאה.

בקונפליקט הזה, בדרך כלל האמא הביולוגית לוקחת את הקופה, ובגדול.

התוצאה ברוב המקרים הפוכה לכוונה המקורית והחיובית: יחסים הדדיים שיש בהם כעס ועלבון. האשה לא מבינה מאיפה הביקורת הבלתי פוסקת של הילדים עליה ולמה הילדים מתנגדים לה. היא פגועה וכועסת, ובהדרגה יתחילו עימותים עם הילדים ועם בן-הזוג.

העימותים האלה מבוססים על פגיעה בזהות של כל הצדדים. האשה מרגישה פגיעה בזהות הנשית והאימהית שלה, הילדים חווים פגיעה בזהות ההשתייכותית (מי האמא שלי?). כאשר עימות מבוסס על פגיעה בזהות, יש לצדדים נטייה להתבצר בצידקתם ובעמדותיהם ולהיסגר בפני הצד השני.

האשה תתפוס את הילדים כמפונקים או כפויי טובה, הילדים יתפסו את האשה כ- איך לא? – מרשעת.

אמא חורגת: החרדות והחששות