פרק ב’’

בסידרת הפוסטים הזאת - הטעויות העיקריות שעושות נשים המנהלות מערכת יחסים משפחתית עם גרוש + ילדים. טעויות כאלה עלולות לפרק את המירקם העדין של המשפחה החדשה וליצור  תדמית שלילית לאשה בזוגיות בפרק ב'.

הטעות השלישית היא הציפייה של בת-הזוג של האב לתמורה מיידית על ההשקעה בילדים.

מגיעה אשה מאוהבת שרוצה לעשות טוב לילדים של בן הזוג שלה. היא מבשלת להם את האוכל שהם אוהבים, מרעיפה עליהם חיבה ואפילו מתנות. מקדישה זמן כדי לשעשע אותם, מחבקת אותם, מטה אוזן קשבת לבעיות ולקשיים שלהם בבית הספר ועם חברים, מכבסת בשבילם ומנקה אחריהם. בקיצור, משקיעה המון משאבים רגשיים, זמן וכסף כדי לגרום להם טוב.

התוצאות עלולות להיות רחוקות מאוד מההשקעה. הילדים מגיבים בדרכים שונות. אמנם לפעמים מחזירים חיבה ומפגינים אותה, אבל לעתים קרובות יותר הילדים מקבלים את ההשקעה כמובנת מאליה, דוחים חלק מהמחוות, מתייחסים באדישות אל המאמצים, מתלוננים, נרתעים מניסיונות ההתקרבות ומִתְקפדים כשהיא מנסה לחבק אותם.

זה מאכזב. בת הזוג של האבא לא מבינה למה הם מסוייגים וקרירים כלפיה, למה אין תמורה להשקעה שלה. לא קשה להבין את האכזבה והמרירות שמתפתחים עם הזמן. היא מתחילה לראות אותם כמפונקים וכפויי טובה. היא לא מבינה איך הפכה להיות משרתת במשרה מלאה, בלי לקבל את טובות ההנאה שהורים מקבלים תמורת השירותים שהם מספקים לילדים, כלומר חיבה ואהבה.

מרירות ואכזבה קשים להסתרה. גם כשהיא מתאמצת להעמיד פנים שהכל בסדר, שפת הגוף שלה תשדר את רגשותיה, ולילדים יש אנטנות רגישות מאוד לקלוט את מה שמסתתר מעבר לחיוך המאולץ. כאן נכנסת האשה למלכודת שקשה להיחלץ ממנה: אחרי שהרגילה את הילדים (ואת בן זוגה ) לתנאי פינוק ושפע, יהיה לה קשה לסגת אחורה. לפעמים תפסיק בכל זאת להשקיע כל כך הרבה ותזכה להבעות של מורת רוח מצד בני המשפחה. לפעמים תמשיך להעתיר ולתת אבל תעשה זאת בלית ברירה. בשני המקרים התיסכול יתסוס ויעכיר את היחסים.

גם הורים ביולוגיים מתמודדים עם הקושי הזה. אפשר לשמוע את המשפטים "זה מה שאתם מחזירים לי אחרי כל המאמצים שאני עושה בשבילכם?" או "נמאס לי להיות משרתת בבית הזה!" או "לפחות תגידו תודה על מה שאני עושה בשבילכם!" מהדהדים בבתים רבים. אימהות שמקדישות את כל כולן לילדים מתמרמרות על מה שנתפס בעיניהן ככפיות טובה. כאשר המדובר באשה שאינה האם הביולוגית, הכעס רב יותר, הרי ההשקעה לכאורה לא ברורה מאליה. כאשר היא מתלוננת, היא נתפסת על ידי הסביבה באופן יותר שלילי, יש לה פחות לגיטימציה להתלונן.

כדאי להדגיש שהטעות אינה ההשקעה בילדים, אלא הציפייה לקבל תמורה מיידית  של אהבה וחיבה על ההשקעה הזאת. ישנם לא מעט מעצורים בדרכם של הילדים להבעת רגשות כאלה כלפי אשתו החדשה של אביהם, מעצורים שחלקם פורטו בחלק הראשון, ועל חלקם עוד ידובר בהמשך.