עד עכשיו תוארו ארבע טעויות של בת-הזוג של האב, טעויות שמובילות ליחסים טעונים במשפחה המורכבת. 

 להלן כמה טיפים ואמצעים כדי להתמודד עם הבעיות והקשיים שטעויות אלה גורמות.

1.     אל תנסי להיות אמא של הילדים של בן-זוגך. כפי שכתבתי בפוסטים האחרים, כל נסיון להפוך לאמא שלהם יכניס אותם לקונפליקט נאמנות, שבו ברוב המקרים את תהיי המפסידה.

אל תציעי לילדים לקרוא לך 'אמא' ואל תעודדי לכך כשהם יוזמים את הכינוי. אם הילד מתעקש, אפשר להודות לו על המחמאה, לציין שיש לו אמא שמאוד אוהבת אותו ולהציע כינוי אחר.

2.     בשום מקרה לא למתוח ביקורת על האמא הביולוגית בטווח השמיעה של הילדים, לא כל שכן, להשמיץ אותה או לספר להם על מגרעותיה. אם יש לך השגות לגבי הדרך שבה היא מגדלת את הילדים, אפשר לשתף את בן-זוגך.

ביקורת על האם הביולוגית תכניס את הילדים לקונפליקט נאמנות ולמיגננה. התוצאות ברוב המקרים יהיו לרעתך.

3.     אל תיכנסי לתחרות עם האם הביולוגית בשום תחום. גם אם את בשלנית הרבה יותר טובה, או מצליחה יותר בעבודתך, או יודעת להקשיב ולפנק יותר ממנה – הקפידי שהדברים לא ייתפסו כתחרות עם האמא. גם אם הילד אומר, למשל, שאת עוזרת לו בלימודים באופן מוצלח יותר מאמא שלו, אפשר להודות על המחמאה ולציין שגם לאמא שלו בטח מאוד חשוב שהוא יצליח בלימודים.

גם כאשר הילדים יוזמים השוואות שמחמיאות לך, אל תיכנסי למשחק ההשוואות, נטרלי אותו. לטווח הארוך הוא מסכן את היחסים שלך איתם.

4.     אל תעבירי אל האם הביולוגית מסרים דרך הילדים. גם כשלדעתך חייבים לקנות לילד בגד חדש, לטפל בבעית כינים או להקפיד על תזונה נכונה – אל תצפי שהמסרים האלה יעברו בשלום דרך הילדים. הם יספרו, אבל התוצאה תהיה הפוכה ממה שהתכוונת: מסרים כאלה נתפסים כהתנשאות וביקורת. תגובת האם תהיה זועמת ולפעמים, כתגובה, היא תדאג להסית אותם נגדך.

הדרך הטובה ביותר היא לדבר על הנושאים האלה עם בן-זוגך. אם יש לו יחסים חיוביים עם האקסית שלו, הוא יעביר את המסרים האלה בשלום. אם היחסים שלו עם האקסית עכורים, המסרים יהיו גורם נוסף לפרוץ מלחמת העולם השלישית בפעם החמישית באותו חודש.

5.      למעשה, כולם ירוויחו אם מדי פעם תפרגני לאם הביולוגית ליד הילדים, גם אם את לא סובלת אותה וגם אם בן-זוגך מתעב אותה. כשאת רואה דברים חיוביים, צייני אותם.

למשל: "איזה יופי שאמא שלך עזרה לך להתכונן להכתבה ובזכות זה קיבלת ציון גבוה!" או "הצמות שאמא שלך קלעה לך מאוד יפות." 

המחקרים מעידים על כך שכאשר בת-הזוג של האב מפרגנת לאמא הביולוגית, הילדים מרגישים חופשיים יותר ליצור איתה קשר חם, מאחר וגורם התחרות מצטמצם.

טיפים נוספים – בפוסט הבא.

*********************************************************************************

אל הפוסטים הקודמים: הטעויות שעושות נשים בפרק ב'.

- הרצון של בת הזוג של האב להיות אמא לילדים שלו

- הרצון להיות אמא טובה יותר לילדים של בן-הזוג, מתוך אמונה שהאם הביולוגית טועה בדרך בה היא מחנכת את הילדים

- הציפייה לתמורה מיידית על ההשקעה בילדי בן הזוג

- הנסיון להכניס את ילדי בן הזוג למסגרת הכללים והחובות המקובלים במשפחתה של בת הזוג.

בסידרת הפוסטים הזאת - הטעויות העיקריות שעושות נשים המנהלות מערכת יחסים זוגית או משפחתית עם גרוש + ילדים.

הטעות הרביעית אופיינית לנשים גרושות עם ילדים הפותחות פרק זוגי או משפחתי חדש עם גרוש שגם לו יש ילדים.

הגרושה (או האם החד-הורית מבחירה) מגיעה למערכת היחסים הזוגית עם ילדים משלה. ככל שהילדים גדולים יותר, כך מושרשים הנהלים, האמונות ודרך החיים שעל פיהם מגדלת האם את ילדיה. נכון שלא פעם יש הרהורי כפירה על דרך החינוך, יש גם חשיפה לתיאוריות חינוכיות שונות (ולכך יוקדש פוסט מיוחד) ויש שינויים שמתרחשים עם השנים. אבל גם כאשר התוצאות לא מושלמות, רוב האימהות (והורים בכלל) בטוחים שזאת הדרך הנכונה לחנך ולגדל ילדים.

כאשר האשה פוגשת את ילדיו של בן הזוג, היא מגלה שהם גדלו בתפיסת עולם אחרת. לפעמים אלה רק ניואנסים, לפעמים זאת גישה שונה לגמרי מזאת שלה.  הנטייה הטבעית היא לחנך ולגדל את כל הילדים באותה דרך שנהגה האשה עד הקמת המשפחה בפרק ב'.

במקרים רבים היא מתעלמת מהעובדה שהילדים של בן-זוגה גדלו במשפחה שבה היו חוקים אחרים, ואילו עתה הם ממשיכים לחיות גם עם האם הביולוגית, שבביתה יש כללי חיים שונים מאלו שלה.

מאחר ולַרוב, ילדי הגרושה חיים איתה, בעוד ילדי בן-הזוג מגיעים לפרקי זמן קצרים יותר, נהלי הבית בכל הנוגע לילדים נקבעים במקרים האלה על ידי האשה. היא לא חושבת שיש סיבה לשנות את ההרגלים מימים ימימה. אם שעת השינה המקובלת היתה תשע בערב, היא תמשיך להיות גם לאחר המגורים המשותפים. אם יש לסיים הכנת שיעורי בית לפני שיוצאים לחברים, הנוהל הזה ימשיך גם במשפחה החדשה. אם מקובל להעביר בגדים מהילד הגדול אל הבאים אחריו, היא תמשיך לעשות כך. אם חובה לשבת ליד שולחן האוכל עד שכל בני המשפחה מסיימים את הארוחה, ברור לה שכך גם ינהגו כולם גם במגורים המשותפים. הציפייה שלה היא שילדי בן-הזוג ייכנסו מייד לתוך מסגרת הכללים שנתפסת בעיניה כנכונה.

הילדים מצידם, מגיעים לבית אביהם עם סט שלם של נהלים, אמונות והרגלים. הם למשל, רגילים ששעת השינה נקבעת על פי הגיל ולא קבועה לכולם; ששיעורים מכינים רק אחרי הצהריים; שבגדים משומשים נמסרים לצדקה ולא עוברים אל הילד הבא; שמי שמסיים לאכול לוקח את הצלחת שלו למטבח ולא מחכה שהשאר יסיימו; וכן הלאה. מבחינתם, זאת דרך החיים הרגילה והטבעית.

הזכויות והחובות בכל בית הן שונות. יש בתים שבהם מקובל לקבל דמי כיס, באחרים - הילדים מבקשים ומקבלים על פי שיקול דעתו של ההורה. יש בתים שבהם הילדים מחוייבים בתורנויות נקיון ואחזקת הבית, באחרים – הילדים אחראים רק לחדר שלהם או שלא נוטלים כלל חלק במטלות הביתיות. אלה נהלים, שגם אם לא תמיד מוצאים חן בעיני הילדים (או ההורים), נתפסים כחלק טבעי מהחיים.

כאשר בת-הזוג של האב מצפה שילדיו ישתלבו בכללים, בחובות ובזכויות שהיו נהוגים בביתה עם ילדיה, נוצר הבסיס לחיכוך תמידי ולסכסוכים בלתי פוסקים בין כל השותפים למשחק המשפחתי:

היא כועסת על התנהגות הילדים שנראית בעיניה לא נכונה. הילדים כועסים על שכופים עליהם אורח חיים שנראה בעיניהם לא טבעי ולא נכון. היא כועסת על בן-הזוג שלא מגבה אותה. הוא כועס עליה על שהיא כועסת על הילדים. הוא כועס על ילדיו על שהם מסרבים להיכנס למסגרת המשפחתית החדשה.

וכל זה מבלי להזכיר את הסבים והסבתות משני הצדדים שלא פעם מעורבים בחיי המשפחה ויש גם להם מה להגיד על המנהגים המשונים שהאשה הביאה איתה או על הילדים הלא-מחונכים של בן-הזוג, או על האמא הביולוגית שמתרעמת על השינויים שנכפים על ילדיה.

הציפייה שילדים יסתגלו באופן טבעי ואוטומטי למערכת חינוכית וביתית חדשה לא מעוגנת במציאות ובאופי האנושי. הציפייה הזאת מעוררת תיסכול אצל כל בני המשפחה, תיסכול שיבוא לידי ביטוי בהתנגדות, עשיית "דווקא", התעלמות, מריבות, עונשים ושאר המרכיבים שמפרקים את המירקם המשפחתי המורכב.

בסידרת הפוסטים הזאת - הטעויות העיקריות שעושות נשים המנהלות מערכת יחסים משפחתית עם גרוש + ילדים. טעויות כאלה עלולות לפרק את המירקם העדין של המשפחה החדשה וליצור  תדמית שלילית לאשה בזוגיות בפרק ב'.

הטעות השלישית היא הציפייה של בת-הזוג של האב לתמורה מיידית על ההשקעה בילדים.

מגיעה אשה מאוהבת שרוצה לעשות טוב לילדים של בן הזוג שלה. היא מבשלת להם את האוכל שהם אוהבים, מרעיפה עליהם חיבה ואפילו מתנות. מקדישה זמן כדי לשעשע אותם, מחבקת אותם, מטה אוזן קשבת לבעיות ולקשיים שלהם בבית הספר ועם חברים, מכבסת בשבילם ומנקה אחריהם. בקיצור, משקיעה המון משאבים רגשיים, זמן וכסף כדי לגרום להם טוב.

התוצאות עלולות להיות רחוקות מאוד מההשקעה. הילדים מגיבים בדרכים שונות. אמנם לפעמים מחזירים חיבה ומפגינים אותה, אבל לעתים קרובות יותר הילדים מקבלים את ההשקעה כמובנת מאליה, דוחים חלק מהמחוות, מתייחסים באדישות אל המאמצים, מתלוננים, נרתעים מניסיונות ההתקרבות ומִתְקפדים כשהיא מנסה לחבק אותם.

זה מאכזב. בת הזוג של האבא לא מבינה למה הם מסוייגים וקרירים כלפיה, למה אין תמורה להשקעה שלה. לא קשה להבין את האכזבה והמרירות שמתפתחים עם הזמן. היא מתחילה לראות אותם כמפונקים וכפויי טובה. היא לא מבינה איך הפכה להיות משרתת במשרה מלאה, בלי לקבל את טובות ההנאה שהורים מקבלים תמורת השירותים שהם מספקים לילדים, כלומר חיבה ואהבה.

מרירות ואכזבה קשים להסתרה. גם כשהיא מתאמצת להעמיד פנים שהכל בסדר, שפת הגוף שלה תשדר את רגשותיה, ולילדים יש אנטנות רגישות מאוד לקלוט את מה שמסתתר מעבר לחיוך המאולץ. כאן נכנסת האשה למלכודת שקשה להיחלץ ממנה: אחרי שהרגילה את הילדים (ואת בן זוגה ) לתנאי פינוק ושפע, יהיה לה קשה לסגת אחורה. לפעמים תפסיק בכל זאת להשקיע כל כך הרבה ותזכה להבעות של מורת רוח מצד בני המשפחה. לפעמים תמשיך להעתיר ולתת אבל תעשה זאת בלית ברירה. בשני המקרים התיסכול יתסוס ויעכיר את היחסים.

גם הורים ביולוגיים מתמודדים עם הקושי הזה. אפשר לשמוע את המשפטים "זה מה שאתם מחזירים לי אחרי כל המאמצים שאני עושה בשבילכם?" או "נמאס לי להיות משרתת בבית הזה!" או "לפחות תגידו תודה על מה שאני עושה בשבילכם!" מהדהדים בבתים רבים. אימהות שמקדישות את כל כולן לילדים מתמרמרות על מה שנתפס בעיניהן ככפיות טובה. כאשר המדובר באשה שאינה האם הביולוגית, הכעס רב יותר, הרי ההשקעה לכאורה לא ברורה מאליה. כאשר היא מתלוננת, היא נתפסת על ידי הסביבה באופן יותר שלילי, יש לה פחות לגיטימציה להתלונן.

כדאי להדגיש שהטעות אינה ההשקעה בילדים, אלא הציפייה לקבל תמורה מיידית  של אהבה וחיבה על ההשקעה הזאת. ישנם לא מעט מעצורים בדרכם של הילדים להבעת רגשות כאלה כלפי אשתו החדשה של אביהם, מעצורים שחלקם פורטו בחלק הראשון, ועל חלקם עוד ידובר בהמשך.