התקווה להצלחת פרק ב' משותפת לגברים ולנשים, אבל יש הבדלים ביניהם במניעים ובהתנהלות. באופן מובהק, יותר גברים גרושים עם ילדים יוצרים מערכת זוגית ומשפחתית חדשה, ואף עושים זאת במהירות רבה יותר מנשים גרושות.

כיצד נתון זה מתיישב עם האגדה האורבנית על פיה נשים להוטות להכנס למסגרת משפחתית, בעוד גברים נמנעים מכך?

 ישנו כמובן הגורם הטכני: גברים בדרך כלל יוצרים זוגיות עם נשים צעירות יותר מהם, ולכן יש להם מצאי גדול יותר. בנוסף, בשכבות גיל מסויימות יש פחות גברים מנשים ולכן באופן טבעי יש לגברים יותר סיכוי להגיע לזוגיות או להינשא.

אולם אלה אינם הגורמים היחידים. מסתבר שסטטיסטית, גברים מרוויחים הרבה מאוד ממסגרת משפחתית. על פי מחקרים שונים עולה שלעומת גברים פנויים, גברים נשואים נהנים מבריאות טובה יותר, הכנסה גבוהה יותר, יציבות נפשית, תוחלת חיים ארוכה יותר, ובאופן כללי שביעות רצון גבוהה יותר מחייהם מאשר רווקים. גרושים, לעומת זאת, נמצאים במקום הנמוך ביותר מבחינת שביעות הרצון מחייהם, וזאת למרות שבממוצע, מצבם הכלכלי משתפר ב- 42% בעקבות הגירושין; גם הרווקים נמצאים במדדים מאוד נמוכים של שביעות רצון מחייהם ויציבות נפשית.

בהתאמה: נשים נשואות שהן עקרות בית עם ילדים, נמצאות במקום הנמוך ביותר במדדי שביעות הרצון מהחיים (כולל בעיות בריאות, דיכאון, דימוי עצמי נמוך ושחיקה). על אותו המדד, הנשים בעלות שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהחיים הינן דווקא הגרושות עם הילדים, וזאת למרות שבממוצע רמת החיים והמצב הכלכלי שלהם צונחים ב- 73% בעקבות הגירושין.

כדי להבהיר את הנתונים, הנה הם בטבלה:

* חשוב להבהיר שאלה נתונים סטטיסטיים. כלומר, כל אחד מאיתנו יכול להכיר רווק מאושר שחי עד 120, גרושה אומללה ששונאת כל רגע מחייה, עקרת בית שמחה ומסופקת, או גבר גרוש שלא נישא מחדש. אולם הנתונים הסטטיסטיים הממוצעים הם מאוד ברורים ועקביים במדינות העולם המערבי.

האם יש קשר בין נתוני שביעות הרצון מהחיים של גברים ונשים לבין הצלחה במערכת הזוגית בפרק ב'?

התשובה חיובית. מסתבר שבמשפחות מורכבות (בפרק ב'), הגורמים לשביעות רצון או לאומללות של הגברים והנשים הם עוצמתיים יותר, שכן ישנם גורמים נוספים שאינם קיימים בפרק א' ומחזקים את הנתונים, בעיקר בנוגע לנשים: בעוד הגברים הנשואים מחדש מאושרים יותר, הרי הנשים שנישאו מחדש אף אומללות יותר מאשר אלה שנמצאות בפרק א'. לא במקרה, נישואין אלה מתפרקים במהירות רבה יותר מאשר פרק א'.

למרות הסטיגמה החברתית על הנשים (המיתוס של האשה החורגת המרשעת), לגברים במערכת של פרק ב' יש תרומה נכבדה לפירוק המשפחה המורכבת. חלק מהטעויות דומות לאלו שהנשים עושות, וחלקן אופייניות רק לגברים.

יחד עם זאת, מודעות, ידע בנושא משפחות מורכבות ותקשורת טובה עשויים לצמצם את הפערים ולאפשר לזוגות לחוות חיי משפחה מאושרים ומספקים.

על מקומם של הגברים במשפחות מורכבות, הטעויות והדרכים להתמודדות עם הקשיים - בהמשך.

 עד עכשיו תוארו ארבע טעויות של בת-הזוג של האב, טעויות שמובילות ליחסים טעונים במשפחה המורכבת. 

 להלן כמה טיפים ואמצעים כדי להתמודד עם הבעיות והקשיים שטעויות אלה גורמות.

1.     אל תנסי להיות אמא של הילדים של בן-זוגך. כפי שכתבתי בפוסטים האחרים, כל נסיון להפוך לאמא שלהם יכניס אותם לקונפליקט נאמנות, שבו ברוב המקרים את תהיי המפסידה.

אל תציעי לילדים לקרוא לך 'אמא' ואל תעודדי לכך כשהם יוזמים את הכינוי. אם הילד מתעקש, אפשר להודות לו על המחמאה, לציין שיש לו אמא שמאוד אוהבת אותו ולהציע כינוי אחר.

2.     בשום מקרה לא למתוח ביקורת על האמא הביולוגית בטווח השמיעה של הילדים, לא כל שכן, להשמיץ אותה או לספר להם על מגרעותיה. אם יש לך השגות לגבי הדרך שבה היא מגדלת את הילדים, אפשר לשתף את בן-זוגך.

ביקורת על האם הביולוגית תכניס את הילדים לקונפליקט נאמנות ולמיגננה. התוצאות ברוב המקרים יהיו לרעתך.

3.     אל תיכנסי לתחרות עם האם הביולוגית בשום תחום. גם אם את בשלנית הרבה יותר טובה, או מצליחה יותר בעבודתך, או יודעת להקשיב ולפנק יותר ממנה – הקפידי שהדברים לא ייתפסו כתחרות עם האמא. גם אם הילד אומר, למשל, שאת עוזרת לו בלימודים באופן מוצלח יותר מאמא שלו, אפשר להודות על המחמאה ולציין שגם לאמא שלו בטח מאוד חשוב שהוא יצליח בלימודים.

גם כאשר הילדים יוזמים השוואות שמחמיאות לך, אל תיכנסי למשחק ההשוואות, נטרלי אותו. לטווח הארוך הוא מסכן את היחסים שלך איתם.

4.     אל תעבירי אל האם הביולוגית מסרים דרך הילדים. גם כשלדעתך חייבים לקנות לילד בגד חדש, לטפל בבעית כינים או להקפיד על תזונה נכונה – אל תצפי שהמסרים האלה יעברו בשלום דרך הילדים. הם יספרו, אבל התוצאה תהיה הפוכה ממה שהתכוונת: מסרים כאלה נתפסים כהתנשאות וביקורת. תגובת האם תהיה זועמת ולפעמים, כתגובה, היא תדאג להסית אותם נגדך.

הדרך הטובה ביותר היא לדבר על הנושאים האלה עם בן-זוגך. אם יש לו יחסים חיוביים עם האקסית שלו, הוא יעביר את המסרים האלה בשלום. אם היחסים שלו עם האקסית עכורים, המסרים יהיו גורם נוסף לפרוץ מלחמת העולם השלישית בפעם החמישית באותו חודש.

5.      למעשה, כולם ירוויחו אם מדי פעם תפרגני לאם הביולוגית ליד הילדים, גם אם את לא סובלת אותה וגם אם בן-זוגך מתעב אותה. כשאת רואה דברים חיוביים, צייני אותם.

למשל: "איזה יופי שאמא שלך עזרה לך להתכונן להכתבה ובזכות זה קיבלת ציון גבוה!" או "הצמות שאמא שלך קלעה לך מאוד יפות." 

המחקרים מעידים על כך שכאשר בת-הזוג של האב מפרגנת לאמא הביולוגית, הילדים מרגישים חופשיים יותר ליצור איתה קשר חם, מאחר וגורם התחרות מצטמצם.

טיפים נוספים – בפוסט הבא.

*********************************************************************************

אל הפוסטים הקודמים: הטעויות שעושות נשים בפרק ב'.

- הרצון של בת הזוג של האב להיות אמא לילדים שלו

- הרצון להיות אמא טובה יותר לילדים של בן-הזוג, מתוך אמונה שהאם הביולוגית טועה בדרך בה היא מחנכת את הילדים

- הציפייה לתמורה מיידית על ההשקעה בילדי בן הזוג

- הנסיון להכניס את ילדי בן הזוג למסגרת הכללים והחובות המקובלים במשפחתה של בת הזוג.

בסידרת הפוסטים הזאת - הטעויות העיקריות שעושות נשים המנהלות מערכת יחסים זוגית או משפחתית עם גרוש + ילדים.

הטעות הרביעית אופיינית לנשים גרושות עם ילדים הפותחות פרק זוגי או משפחתי חדש עם גרוש שגם לו יש ילדים.

הגרושה (או האם החד-הורית מבחירה) מגיעה למערכת היחסים הזוגית עם ילדים משלה. ככל שהילדים גדולים יותר, כך מושרשים הנהלים, האמונות ודרך החיים שעל פיהם מגדלת האם את ילדיה. נכון שלא פעם יש הרהורי כפירה על דרך החינוך, יש גם חשיפה לתיאוריות חינוכיות שונות (ולכך יוקדש פוסט מיוחד) ויש שינויים שמתרחשים עם השנים. אבל גם כאשר התוצאות לא מושלמות, רוב האימהות (והורים בכלל) בטוחים שזאת הדרך הנכונה לחנך ולגדל ילדים.

כאשר האשה פוגשת את ילדיו של בן הזוג, היא מגלה שהם גדלו בתפיסת עולם אחרת. לפעמים אלה רק ניואנסים, לפעמים זאת גישה שונה לגמרי מזאת שלה.  הנטייה הטבעית היא לחנך ולגדל את כל הילדים באותה דרך שנהגה האשה עד הקמת המשפחה בפרק ב'.

במקרים רבים היא מתעלמת מהעובדה שהילדים של בן-זוגה גדלו במשפחה שבה היו חוקים אחרים, ואילו עתה הם ממשיכים לחיות גם עם האם הביולוגית, שבביתה יש כללי חיים שונים מאלו שלה.

מאחר ולַרוב, ילדי הגרושה חיים איתה, בעוד ילדי בן-הזוג מגיעים לפרקי זמן קצרים יותר, נהלי הבית בכל הנוגע לילדים נקבעים במקרים האלה על ידי האשה. היא לא חושבת שיש סיבה לשנות את ההרגלים מימים ימימה. אם שעת השינה המקובלת היתה תשע בערב, היא תמשיך להיות גם לאחר המגורים המשותפים. אם יש לסיים הכנת שיעורי בית לפני שיוצאים לחברים, הנוהל הזה ימשיך גם במשפחה החדשה. אם מקובל להעביר בגדים מהילד הגדול אל הבאים אחריו, היא תמשיך לעשות כך. אם חובה לשבת ליד שולחן האוכל עד שכל בני המשפחה מסיימים את הארוחה, ברור לה שכך גם ינהגו כולם גם במגורים המשותפים. הציפייה שלה היא שילדי בן-הזוג ייכנסו מייד לתוך מסגרת הכללים שנתפסת בעיניה כנכונה.

הילדים מצידם, מגיעים לבית אביהם עם סט שלם של נהלים, אמונות והרגלים. הם למשל, רגילים ששעת השינה נקבעת על פי הגיל ולא קבועה לכולם; ששיעורים מכינים רק אחרי הצהריים; שבגדים משומשים נמסרים לצדקה ולא עוברים אל הילד הבא; שמי שמסיים לאכול לוקח את הצלחת שלו למטבח ולא מחכה שהשאר יסיימו; וכן הלאה. מבחינתם, זאת דרך החיים הרגילה והטבעית.

הזכויות והחובות בכל בית הן שונות. יש בתים שבהם מקובל לקבל דמי כיס, באחרים - הילדים מבקשים ומקבלים על פי שיקול דעתו של ההורה. יש בתים שבהם הילדים מחוייבים בתורנויות נקיון ואחזקת הבית, באחרים – הילדים אחראים רק לחדר שלהם או שלא נוטלים כלל חלק במטלות הביתיות. אלה נהלים, שגם אם לא תמיד מוצאים חן בעיני הילדים (או ההורים), נתפסים כחלק טבעי מהחיים.

כאשר בת-הזוג של האב מצפה שילדיו ישתלבו בכללים, בחובות ובזכויות שהיו נהוגים בביתה עם ילדיה, נוצר הבסיס לחיכוך תמידי ולסכסוכים בלתי פוסקים בין כל השותפים למשחק המשפחתי:

היא כועסת על התנהגות הילדים שנראית בעיניה לא נכונה. הילדים כועסים על שכופים עליהם אורח חיים שנראה בעיניהם לא טבעי ולא נכון. היא כועסת על בן-הזוג שלא מגבה אותה. הוא כועס עליה על שהיא כועסת על הילדים. הוא כועס על ילדיו על שהם מסרבים להיכנס למסגרת המשפחתית החדשה.

וכל זה מבלי להזכיר את הסבים והסבתות משני הצדדים שלא פעם מעורבים בחיי המשפחה ויש גם להם מה להגיד על המנהגים המשונים שהאשה הביאה איתה או על הילדים הלא-מחונכים של בן-הזוג, או על האמא הביולוגית שמתרעמת על השינויים שנכפים על ילדיה.

הציפייה שילדים יסתגלו באופן טבעי ואוטומטי למערכת חינוכית וביתית חדשה לא מעוגנת במציאות ובאופי האנושי. הציפייה הזאת מעוררת תיסכול אצל כל בני המשפחה, תיסכול שיבוא לידי ביטוי בהתנגדות, עשיית "דווקא", התעלמות, מריבות, עונשים ושאר המרכיבים שמפרקים את המירקם המשפחתי המורכב.