לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"אחד,שתיים,שלוש - שומעים?" הבלוג של גיגי


לפני 6 שנים הגעתי לקליפורניה לבד בגיל 19,עם 500 דולר בכיס. בבלוג אספר על הדרך שעברתי ועל חיי כעת. החיים בארה''ב גרמו לי להסתכל על דברים אחרת: יצירתיות- לכסף,מימוש- לסיפוק, אהבה- להתפשרות. והפעם אני מבטיחה: בלי מסכות ומעצורים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פעם ראשונה ששכבנו. התקף זעם בפלורידה


אני לוגמת את כוס הקפה השלישית שלי לבוקר זה. כולי מפוצצת אנרגיה מלאכותית ,אני מודעת לכך שהיא תגרום לי ליפול עוד מספר שעות. אבל זה עושה לי טוב. בינתיים אני נהנת מהרעידות הקלות וקמויות הקפאין שזורמות בערקי. אולי אני יסדר את הבית...אולי....

לאחר 8 חודשים ביחד ואין ספור חוויות משותפות בסן דיאגו,L.A. והוואי ,היחסים ביני לבין יהודה התהדקו. אהבה או הרגל? הזמן כוחו חזק. פעם קראתי שאפשרי לפתח רגשות של אהבה לכל בן אדם אחרי תקופת זמן מסויימת. בן אדם הוא יצור מורכב בעל רגשות ותכונות רבות. כמעט בלתי אפשרי לא להקשר לאדם שהינך מבלה איתו חודשים רבים,עם הזמן מפתחים אמפטיה או תלות.

אני ויהודה עזבנו את הוואי וחזרנו למיין לאנד; RIVER SIDE L.A. עבדנו שם בעגלות 3 חודשים והתחלתי לחסוך כסף.
ידיד שלי מהוואי בא לבקר, שאנן, בחור מקסים ועמוק. אליו היתה לי אהבה אמיתית וטהורה לו דווקא בגלל מה שהוא גורם לי להרגיש ,אלא משום בן האדם שהוא.
בחור חכם מאוד,שנון ומיוחד.היתה לנו אהבה משותפת לקריאת ספרים,אותו סוג של אותו חוש הומור שחור ומפגר, היכולת שלנו לבדר אחד את השני על דברים של מה בכך אפילו עבר את גבול הטעם הטוב- היינו סוחפים אחד את השני ללא כל אכפתיות לאנשים שסביבינו.
באחת השיחות החולניות שלנו על פנטזיות שאנן הצהיר כי הוא רוצה לשכב עם אישה בהריון. "בחורה בהריון?" שאלתי מופתעת, "מה מדליק בזה?" , הוא נתן הסבר היפוטתי ופרטני"; עם אישה בהריון זו ההסתברות היחידה שמאפשרת לך גם לשכב עם בחורה ולקבל מין אורלי באותו הזמן. ברגע שאתה מבצע חדירה, הזין נכנס אל תוך הרחם והעובר מוצץ לך". חחחח,יותר דפוק מזה לא יכול להיות. אבל אני חייבת לתת לו כמה נקודות על יצירתיוית.(יצירתיות חולנית אומנם,אבל עדיין יצירתיות)

יהודה הרגיש מאויים משאנן. הרי היה לו את מה שיהודה בחיים לא היה יכול להעניק לי, שיחה מרתקת ואתגר מחשבתי.
שאנן בדרכו המיוחדת ותמיד ברמזים דאג להחמיא לי על המראה, אבל לא את הבייצים ליזום. הוא ידע שאני בן אדם בוטה עם דעות חזקות ולא רצה לקבל ממני דחייה חזקה וגרוטסקית כמו שרק אני יודעת.
אני מצידי,תמיד הייתי נאמנה ליהודה, ומתוך כבוד ואכפתיות אפילו לא עברה לי המחשבה בראש ליזום דבר מה עם שאנן. (חלומות זה דבר אחר,להם אי אפשר להתכחש או לדחוק).

לאחר שבועיים שאנן עזב. אני יהודה והמנהלת האיזור שלנו ,אביבית, שכרנו מוסטאנג אדומה עם גג פתוח ולסענו לווגאס. רוח המדבר הלוהטת,האוויר היבש והדרך החשוכה השוממת גרמו לי להרגשה של חופש שאין לתארה במילים.

באישון לילה, לאחר נסיעה ממושכת בדרכים עקלקלות ניבטה לעברינו ווגאס,במלוא אדרה: מוארת בהגזמה ומצועצעת.

ישנו שם במלון "סהרה",שהציע ללקוחותיו חדרים גדולים וקיצ'ים וקהל מבקרים מפוקפק.
באותו לילה,על המיטה הגדולה, שכבנו אני ויהודה בפעם הראשונה. יהודה גמר תוך מספר שניות.

מנהלת האיזור שלנו,אביבית,שאיתה עבדנו מאז הוואי, העריכה אותי על יכולתי הטובה למכור ודאגה לקחת אותי ואת יהודה איתה לכל מקום.

עברנו לפלורידה,לעיירת חוף קטנה מדהימה ביופיה ומשעממת רצח.
שם הכרתי את קרן שהיה לי איתה קליק מיידי.
שעות מרובות העברנו בקניון. בפעטי חנות דיסקים גדולה עמדה לה דמות קרטון בגודל אמיתי של "מורפיוס"(מהסרט ממטריס,אז יצא הסרט השלישי) אני,חדורת געגועים למשפחתי שלא ראיתי מזה שנתיים מצאתי דימיון בין הדמות השחומה מקרטון לדמותו של אבי התימני הגדול. דאגתי לברך ב "שלום אבא" את דמותו של מורפיוס בכל פעם שיצאנו לסיגריה.

באחד הנסיעות הליליות,לאחר יום עבודה מפרך,כשאביבית אספה אותנו מהקניון ביקשתי לעצור בבית מרקחת, וזאת כדי לקנות טמפונים .
אביבית לא הסכימה וגרמה לי מפח נפש ותסכול. הורמונים סוערים ביומו הראשון של המחזור גרמו לי לסערת רגשות (לא מספיק שכאבי מחזור הם רק תזכורת לכך שיום אחד אני יצטרך ללדת ויכאב לי פי מליון) והתחלתי לבכות.
פעם ראשונה שיהודה ראה אותי בוכה... כשהגענו לדירתינו,יהודה,שמאוד חרה לו מצוקתי,תפס את אביבית בגרונה והצמידה לקיר. תוך כדי איומים ומבט אלים העמידה במקום. אביבית,כולה אחוזת טראומה שמרה מאיתנו מרחק מאז. ואני הערצתי את האמפטיה של יהודה כלפי.
אביבית,בעל העגלות ומספר עובדים החלו לקחת קוקאין על בסיסי יומי האווירה נהיתה עכורה והזוייה.
שבועיים לאחר מכן עזבנו אני ויהודה את מקום עבודתינו ואת אביבית ועברנו למרכז פלורידה. קרן בכתה כשעזבתי ואף אני מחיתי דמעה.






נכתב על ידי Gigi Blog , 27/4/2009 18:14   בקטגוריות אהבה ויחסים, עבודה, חוץ לארץ, סמים, לאס וגאס, פלורידה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי:  Gigi Blog

בת: 40

Google:  גיגי

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים מעבר לים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGigi Blog אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gigi Blog ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)