my keyboard pol

על ספסל עץ עם סיגריה בפה

וריח חריף של עצב ניכר,

מבין האורות אתה אדם כל כך יפה,

זר שלי פתאום מוכר.

ואני מכירה אותך

כאילו חיינו שנים שלמות יחד

איך גם בחיוך שלך

מסתתר עצב חד.

על ספסל עץ עם סיגריה בפה,

וריח מבושם של בדידות חודרת,

עוד אנחה של כאב בלילה הזה,

הסיגריה הזאת לא עוזרת.

אני מכירה אותך,

אתה מרגיש זאת מבלי שאגיד,

גם אתה מרגיש בתוכך,

כאילו היינו תמיד.

 הספסל הזה הוא היאוש שלי,

ספסל הוא משכן של נווד,

והחיים שלנו יפרחו בשבילים

שבהם נשאיר את הספסל מאחור לאדם אחר

שפיתאום ירגיש קצת לבד.

  "ספסל זה דומם ואת יכולה להיתרומם "