רק דבר אחד עושה את החלום לבלתי אפשרי: הפחד מהכשלון. - פאולו קואלו

כבר חודש אני מדברת עם מישהו שאני זוכרת במעורפל ממסיבת בית כלשהי בתיכון.

הוא ביקש ממני לא לשאול את החברות שלי עליו כי הן סתם יגידו לי שהוא עבר על העיר כולה ועכשיו הוא מחפש קשר רציני.

אני מודעת למוניטין שלו אבל זה לא הפריע לי לשאול חברה והיא אמרה לי שנכון לעכשיו הוא באותו סטטוס.

לא מפתיע, בסדר.

יצאנו לפאב במרינה, לא הפסקנו לדבר לרגע, הוא הציע להשתכר ואני לא הסכמתי אז הסתפקנו בשני מוחיטו לכל אחד.

בדרך חזרה עצרנו מול היאכטות והתיישבנו על הספסל, הוא נישק אותי ושלח ידיים.

עצרתי אותו. אמרתי לו שאני לא רוצה שזה יהיה עוד סטוץ כי נמאס לי ממשחקים "למה סטוץ?"

"אז מה זה?"

"יציאה." אוקיי, נניח. נסענו חזרה הביתה וכשהוריד אותי בבית שוב התמזמזנו, הוא נשך לי את השפה והזיפים שלו הכאיבו לי.

הנשיקות שלו עברו מהאוזן אל הצוואר והרגשתי את הלשון שלו מסתלסלת עליי, הוא מצץ לי את הצוואר כמעט חזק מדי ואני התנשפתי לו על הכתף.

עצרתי אותו לפניי שזה יהיה יותר מדי מיני והבטחנו שנדבר.

לא דיברנו שלושה ימים.

לא מפתיע אותי בכלל, אני חושבת שבגלל זה אני לא מרגישה פגועה, אפילו לא קצת.

בכל מקרה, הייתה לי הרגשה שזה מה שיקרה, אבל אני אענה לו אם יתקשר.

אפשר שבנים יפסיקו להעמיד פנים שהם גברים?