Something that I Wrote

מכנס בצבע בז' וחולצת טורקיז נעימה, נעליי סניקרס מתאימות וצעיף בשביל השגרה. סידור מוקפד של השיער, הציפורניים והעור. גבר קצת נשי צועד לו ברחוב. תיק מלא שלא יבייש אף אישה וטעם משובח שכל אחת הייתה רוצה. הנשים מתפעלות, הגברים קצת סולדים. החברה ברובה מתעלמת באדישות. עיניו העדינות מתבוננות בעולם מתוך תסכול.

גזרה דקיקה בשמלה ורודה, שיער ארוך ובלונדיני, לא טבעי. אישה עם פנים מעט גבריות, מוסתרות תחת איפור צועדת ברחוב. מתבוננת בחלונות הראווה, תוהה האם זה יתאים- מוותרת וממשיכה הלאה. הנשים סולדות, הגברים קצת מתלהבים עד שמבינים. החברה קצת פחות מקבלת וממשיכה לשתוק. פה רחב מעט ודק קפוץ לסדק צר.

שניהם נפגשים בגוף אחד, קורעים זה את זה לגזרים ואז משלימים ומנסים להתפייס. לפעמים הוא, לפעמים היא. שתי אישויות הכלואות בגוף אחד, עם מין מוגדר- לא מצליחות להגדיר את עצמן. הוא נקרע מבפנים, לא יודע לאיזה צד לפנות. היכן פחות יגנו? היכן הוא מרגיש בטוח? מי הוא?

אז פעם הוא גבר קצת נשי ופעם הוא אישה קצת גברית, והוא נאלץ לחיות עם המבטים המופנים והרגשות המודחקים. ככה הוא נולד וזאת הוא צריך להפגין. הוא שניהם ושניהם זה הוא.

***

אני תוהה אם זה קצר מדי, או לא...

אבל הרגשתי שככה זה נכון ולא צריך להאריך (יהיה מיותר).

משתתפת באתגר הזה.

(תשתתפו גם, זה נחמד!)

יומטוב,

I'm just one hell of a butler.