אני מלך העולם, כן זה
אני. הרעמה שלי הכי גדולה משל כולם וכל המבטים מופנים אלי כשאני עובר. אבל עכשיו
אני מרגיש מוזר, מצחיק כזה. אולי לא הייתי צריך לנסות את הגרגירים ההם, הסגולים
כהים כמעט שחורים. אולי לא כדאי לנסות דברים חדשים אף פעם. משעשע לי.
אני חוזר אל מקומי
הגבוה על הסלעים, מהיכן שאני יכול לצפות בשממה. בכל הלהקה שלי, שנחה לה תחת שמש
הצהריים החמה. הם נראים שלווים, נהנים מחומם הנעים של קרני השמש. תחושה מרדימה כל
כך.
העיניים שלי רואות
כפול, הכל מצטלב יחד, מתרחק וחוזר חלילה. נקודה מציקה בזווית העין שאני לא בטוח
שהיא אמתית וקיימת, מחליפה מקומות בשדה הראייה שלי.
ריח מוכר עולה
בנחיריי, מישהו מתקרב, ליתר דיוק מישהי. אני מרגיש רטיבות אף על פניי, ליטופים
בעזרת הראש האחר- כמה שזה מרגיע. אני יודע מה היא רוצה, אבל אני לא במצב כרגע.
הכל עולה החוצה, הגוף
שלי מוציא הכל- את כל הרעל שמרוב טמטומי בלעתי. כשהכל נגמר, הגוף רועד חלושות
ונהיה לי מעט קר. עוד מעט זה יעבור, אני מבטיח לעצמי. אני מרגיש את חום גופה נצמד
אלי, בטח חם לה אבל היא לא מוותרת. אם הייתי יכול להגיב עכשיו, הייתי עושה את זה-
מודה לה, אבל אני לא יכול.
ראייתי אט אט חוזרת
אלי. אני מצליח להשתלט על עצמי, להזיז את כפות רגלי, להרים מעט את הראש. הכל יהיה
בסדר, אני מלך העולם- אני מזכיר לעצמי.
***
הגשה לאתגר כתיבה, כאן.
תנסו גם אתם 3:
יומטוב,
I'm just one hell of a butler.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm just one hell of a butler.
