Something that I Wrote

השלג הקדים השנה והרעיף עצמו עלינו. עברו כבר שנתיים. אני סופר לפי חורפים, לא זוכר תאריך מדויק וגם לא רוצה לזכור.

אחרי שבוע של סופות מתמשכות סוף סוף היה ניתן לצאת החוצה, אל האוויר הקפוא והנקי. נשמתי אותו והתפנקתי מהצחות שלו. התהלכתי בלובן הזוהר והרך שקרס תחת רגלי. הגעתי לנקודה שלנו, רק שלנו. פתיתי השלג הסתחררו סביב במערבולת אין סופית וסוחפת. מחזה ממכר. הושטתי את ידי וחלקם התחבטו בה, נמסים מחום גופי. כשהיא קפאה מספיק, החזרתי את ידי לכיסי.

נשכבתי על השלג הקריר שהרגיש חמים משום מה. הרגשתי את מגעה, את שיערה הרך נופל על פני. את ליטופיה העדינים. היא צחקה לה ונהנתה מהרגע, אני חייכתי גם כן. כל רגע איתה נמשך נצחים וכשנגמר מרגיש קצר כל כך. לא רציתי שיגמר. אני רוצה אותה לצידי כל הזמן. בכל רגע שתהיה שלי. אני אוהב אותה כל כך.

כשפקחתי את עיניי היא נעלמה ואני שוב נותרתי לבדי עם הזיכרונות הכואבים. עברו כבר שנתיים מאז שהיא איננה.

***

נמ אז זאת הייתה הגשה לתחרות כאן.

בעקבות התמונה הזאת ^ למעלה.

יצא קצרצר, אני יודעת.

יש סיכוי שבקרוב אעלה סיפור ארוך למדי (כמעט בהמשכים).

מישהו מעוניין?

יומטוב,

I'm just one hell of a butler.