| 1/2004
הקופסא של איגור
תחזוקה שוטפת
של החיים גרמה לי לסגור את החיבור בין הבלוגים, לכרוך ביחד את כל הסרטים.
אני מרכז לכאן את הכל, אין חומרים חדשים למי שכבר מכירים.
אם אתם לא מכירים ורק עכשיו עברתם, תהנו. ואם אתם מכירים, אז אתם כבר יודעים הכל ממילא.
שנה מצויינת לכולם
באהבה
זיו
(: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (: (:
שכבנו במיטה, חושך בעולם,
אנחנו כאן, ואף אחד,
רק אנחנו ורוחות הרפאים שלנו.
אפילו השדים נחו בצד
אותם שדים שנפתחים
אלו שיוצאים ברגעים הלא נכונים.
"מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" היא שאלה. מביטה עלי במבט ששמור לשיחת סיגריה.
סיגריה של אחרי. כמובן. הסיגריה שנותנת את השיחות הנעימות של הנינוחות. הרגיעה.
"לאן תיסע?"
"חשבתי על סיני. להימרח לי בחושה 28 הישנה והטובה. לקלף את שאריות הציניות בתנאי אפס כוח כבידה" חיבקתי אותה ונשפתי עשן. מלווה את האיתות הסגלגל שלי בדרכו לתקרה. "את אוהבת את הדיונה הגדולה?"
"אם אני אסכים לבוא, תסכים אתה לספר לי את כל הסיפור? איך בכלל 'איש מחשבים רציני' כמוך מוצא את עצמו במצב הזה?"
"את יודעת שלפני כמה שנים, כשעוד הייתי גור מחשבים, הדרכתי קורסים?" החלטתי לספר לה הכל. אני כבר מכיר אותה. היא לא תדבר. "היה לי תלמיד בשם איגור. בחור מצחיק שלקח קורס טכנאים כדי להתאפס על עצמו. חברה שלו לחצה עליו או משהו דומה, אם אני זוכר נכון. לפני כן הוא היה 'עוסק זעיר'.
במהלך הקורס התידדנו והוא אפילו אירגן לי מחשב יד שניה, במחיר מציאה. מחשב ש'נפל מאיזה משאית'"
כיביתי את הסגריה לטובת לגימת יין עמוק.
"בכל אופן, לפני כמה שבועות הוא מתקשר אלי פתאום. שואל אם אני מחפש עבודה ואם אני מבין משהו בphreaking. טיפול בטלפוניה. אמרתי שכן בשני הסעיפים ונפגשנו.
הוא סיפר לי שמתארגנת קבוצה לפרוייקט והם צריכים מישהו שיודע לטפל בטלפונים. התשלום יהיה טוב, שחור ומזומן. כמובן.
ככה הגעתי לזה.
הם היו צריכים מישהו שיארגן קופסה מוזהבת להפלת מרכזיה. כמו בימים הטובים, רק מעט יותר מסובך, עם כל המרכזיות הדיגיטאליות האלו. איפה הימים של המרכזיות האנאלוגיות הישנות והטובות, שקופסאות היה אפשר לבנות עם תוכנת מוזיקה טובה. פשוט לייצר את הצלילים המתאימים ששולחים את המרכזיה לארץ הפלאות לכמה שעות." נאנחתי בחיוך.
"הערב ביצענו את זה. את תשמעי בקרוב בחדשות על הפריצה הגדולה לכספת של הסניף המרכזי של הבנק. הסניף הגדול בלילנבלום. עבודה נקיה. הסחה, ניקוי ועזרה. השילוש הקדוש של הפשע המושלם.
בתיק המרוט שלי שזרקתי ליד הדלת כשבאתי, ישנו התשלום על העבודה. סכום נאה שמוציא אותי לחופשה ארוכה. אותנו, אם תסכימי לבוא."
"נראה לי שזה הולך להיות מעניין. לא לעשות כלום בשניים. רק אני ואתה והחושה והמים." היא התרפקה על חזי. "יש לך כוח לקום להחליף דיסק? בא לי קצת בטהובן עכשיו. אבל לא את התשיעית." חייכה את החיוך הקטן ורמזה לי על כוונתה עם ליטוף עדין.
כשנכנסתי חזרה למיטה, היא עוד הכריחה אותי לספר לה מי הזמין את העבודה. על השמועה שהיתה בצוות שמישהו מדירקטוריון הבנק הוא זה שאירגן את הכל. השמועה טענה שהוא היה עם איבגי במילואים. איבגי היה 'מנהל הפרוייקט' שלנו. בלילה בשמירה, הוא סיפר לו שהבנק בצרות. למחרת איבגי העלה את התוכנית בקווים כלליים והם החליטו ללכת על זה.
לקחת מה שעוד אפשר לפני שהבנק מתמוטט והכלכלה אחריו. 'יותר טוב מערכת מגן של פיקוד העורף', אמרה הבדיחה הקבועה שלנו.
"בחיית אחמד, תביא Falafel meal וקפה" הוא מדליק סיגריה ופותח את המחשב הנייד.
במכשיר הנייד מתנגן לו הדיסק של 'יאפים עם ג'יפים' והוא מתיישב לכתוב על מה שהביא אותם לכאן. שבוע לפני שכל הגיהנום השתחרר מהרצועה.
| |
2T
יום קיץ היה היום. ממש קיץ. מתחילים להרגיש את הבלוז בפיידאאוט.
הם חגגו את זה על הגג של גיל עם בירות, שמש, וחזות גבריים לבנים מחורף.
ישבו הוא, גיל ואייל השכן, מכותרים ע"י כלבה אחת ושתי חתולות שלטשו עיניים בצלחת הנקניקיות שהיתה על השולחן.
ברקע ניגן פס הקול של "אחי, איפה אתה" שירי בלוז שמחים, שירי עבדים ונהרות מהבילים.
ככה שלושתם התמכרו לשמש הראשונה של הקיץ הבא.
"תראו לי אדיוט שהצביע לבהמה הסרוחה והצעקנית הזה, תראו לי מי חושב שבלון נפוח מבישול הונגרי יכול להציל לו את שארית הכבוד." גיל ממש רתח.
"אמרתי לך לא לקרוא עיתונים על הבוקר? אתה לא חייב לקום לתוך המחשב, אתה יודע" הוא ענה לגיל "קח נקניקיה במקום."
אייל פתח לגיל בקבוק בירה והושיט לו אותו בטקסיות. "קח, זה יעיר אותך. מה עשית בלילה שאתה עוד חצי מת בשעה כזאת? עוד פעם צדת ברשת?"
גיל הרים את הראש ולקח שלוק להרטיב את הגרון. כולו עדיין אומר 'שינה טובה ועמוקה' עם סימנים של כרית על הלחי. "אח שלי, אל תשאל מה שאתה לא רוצה לדעת. אתה עוד גור בעיר הזאת, יש דברים שעדיף שתגלה כשתגדל קצת."
גיל אוהב להציק לאייל ולקרוא לו גור. לא שאייל צעיר כל כך בגיל עשרים ושש, אבל הוא רק הגיע לעיר לפני חצי שנה. שירת בקבע, טייל קצת ונחת בעיר. בקושי דיבר את השפה. הם תמיד מזכירים לו את הפעם ההיא שקרא ל'סנטר' - 'הקניון'; בעיקר כדי לצחוק על עצמם ועל מה שנראה להם כפוזה תל-אביבית מצידם.
היום הם צוחקים שהשלט החדש של קאסטרו מעל לסנטר, זה עם ה"סלנג התל-אביבי", נועד בשביל לחנך גורים. לשלט עצמו הם קוראים "האלפוני לוואנאבי".
"הייתי אתמול בפגישה מסוג שעוד לא יצא לי לנסות. 'סדנת היכרות בשיטת תותי' זה נקרא. עוד איזה חרטא של צפוניאפיות משועממות. כאלו מהסוג שהיה במזרח 'כי צריך למצוא את עצמך', ועד היום מחפש את עצמו בסדנאות קרמיקה הוליסטית וסטארבאחס." גיל 'נשבר' למראה אייל שקם ללכת. "איזו חבצלת מהרשת שיכנעה אותי להיפגש בכזו סדנא. זו גליק גדול היום, מסתבר, בסצינה של ההיכרויות ברשת.
הקים את זה איזה סטארט אפיסט לשעבר וזה מיועד לאנשים שניסו כבר הכל בהיכרויות דרך הרשת. הוא קורא לזה 2 Taste. שם בועתי להפליא.
הרעיון עצמו מדליק -
זוג שהכיר ברשת, קובע את הפגישה הראשונה בסדנא. שם יש שני שלבים:
בראשון הם מדברים חמש דקות. בסופו כל צד שמעוניין מרים חלוק שיש בצד. אם לא הרים, סימן שאיננו מעוניין.
בשלב השני, זוג, שהחליט להמשיך, עובר לרחבה גדולה עם הזוגות האחרים. בני הזוג נשארים רק עם חלוק ארוך.
לפי הוראות המדריך, כל בן זוג בתורו מוריד את החלוק של השני. קודם האישה לגבר ואז להיפך. מורידים את החלוק ומתחילים לטעום את השני. לרחרח וללקק. מהעיניים עד לכפות הרגליים. זה לוקח איזה עשרים דקות לכל אחד. הרעיון מאחורי זה הוא מפגש נטול מסכות לחלוטין, ההיפך ממסיבת התחפושות הרגילה של מפגשי אינטרנט.
אומרים שכבר עשרים זוגות התחתנו אחרי שנפגשו בסדנא."
גיל לקח שלוק מהבירה ונהנה מהמבט של שני חבריו הקשובים. הוא התרווח בשמש והמשיך "הדבר היפה ביותר בארגון שם, לדעתי, זה שמי שפסל או נפסל בסיבוב הראשון, יכול לנסות פעם אחת נוספת עם מישהו אחר. במקרה שלי, חשבתי שזה מה שיציל לי את הערב אחרי שהיא החליטה שאני לא בשבילה אחרי השלב הראשון. ככה הכרתי מישהי אחרת ואחרי חמש דקות של דיבור איתה המשכנו לשלב השני."
"ואחרי זה חזרתם הביתה ו'תליתם תמונות' כל הלילה?" אייל ניסה להסתיר את המבט המקנא שלו "יא חיית אינטרנט".
"כמו שאמרתי 'חשבתי שזה מה שיציל...', אתה לא מקשיב גור?
היא הפשיטה אותי, ריחרחה וליקקה, וזה היה מדהים. הגרגורים שלי גרמו לה להשתגע, והשיגעון שלה שלח אותי כמו מעבורת חלל לשמיים. אבל, כמו שלמדנו בפיזיקה ובחדשות - 'מה שעולה חייב לרדת'.
אחרי שליקקתי את ראשה ואת הצוואר העדין והיפה שנמשח כציור מתוך גו יפהפה, הגיע הזמן להפשיט אותה. מצטער, אבל כשראיתי שהיא נשארה עם גרביים, לא הייתי מסוגל להמשיך. הבוקר אני עייף וסחוט כי חזרתי הביתה והורדתי פורנו מהרשת כל הלילה אחר כך."
"אני שונא שזה קורה. זה קרה לי פעם אחת כשעוד הייתי תופס זיונים בפוסט קפה ז"ל, וזה יכול להרוס לך את היום קטע כזה" הוא תרם את חלקו לשיחה "גיל, אכפת לך אם אכתוב על זה בבלוג שלי? נשמע כמו סיפור מעניין. אולי קצת סיינפלדי מדי, אבל עדיין עם תוכן."
"כבר מזמן הצעתי לך להתחיל לכתוב בלוג בשבילי. יש לי חיים מספיק מעניינים. אם מישהו עם מספיק זמן פנוי יטרח לכתוב עליהם בשבילי זה יהיה להיט בטוח. כל הסיפורים על זיונים מהרשת, סמים על הגג, הקומונה, ובעיקר מה שאני עושה בין לבין. זה יכול להיות יופי של חומר נראה לי." גיל חם על הנושא מאז שראה כמה זיונים רצים שם.
"אח שלי, החומר הטוב ביותר שיש לך נמצא בקופסת הפח הכחולה." הוא ענה לגיל. כמו תמיד.
$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$
כבר כמעט בוקר כשהוא מסיים לכתוב את הסיפור של גיל והסדנא. עוד סגריה אחת ולישון. הוא כבר מתחיל להתרגל מחדש ללכת לישון לצלילי משאיות הזבל שעוברות מתחת לבניין של גיל ולצלילי תחילת עבודות השיפוצים בבניין הסמוך.
'מה זה כבר אחרי הנחירות של ענבל', הוא צחק עם גיל בלילות הראשונים.
את הפוסט החדש הוא יקדיש לגיל. תודה על עיר המקלט שנתן לו.
מחר הוא כבר יתחיל לכתוב את כל הסיפור של גיל.
$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$$
| |
הונדוראני
ESC
לברוח.
לצאת מהמציאות,
לעבור לאחרת.
מחיר טוב יותר,
זול יותר מבירה,
לברוח מהשד,
לא להביט אל מתחת למיטה.
לברוח.
לא להביט אחורה.
פרסומת מטומטמת כזו הוא לא ראה כבר הרבה זמן. מצד שני, גם טלויזיה לא. עם ענבל הטלויזיה היתה בשליטה שלה כבר שנתיים. והיום הוא כבר לא צריך את מדורת השבט כשיש לו טריטוריות חדשות במחשב.
אצל גיל קצת קשה לו להתרגל לרעיון שיושבים ורואים טלויזיה. ביחד. כל השכנים. קצת מזכיר לו את הכפר ההונדוראני הקטן שיצא לו לראות בו משחק מונדיאל. בטיול הגדול של אחרי הצבא, בתקופה של מונדיאל 94. זה שהברזילאים לקחו בסוף, במשחק משעמם במיוחד.
קובאן קראו לכפר. חור נידח בדרום הונדוראס. בלילה כל הכפר התכנס מול מסך טלויזיה קטן. מסך שהספר הוציא לרחוב. ליד הכיכר הראשית של הכפר. כל הכפר ישב בכיכר וראה משחק כדורגל. ישבו על כסאות וספסלים מסביב למסך, צעקו עם כל גול לקבוצה הלטינית. וגם עם כל גול לקבוצה השניה. רק הצעקות השתנו מעט.
ככה הם יושבים עכשיו בלילות עם כל השכנים של גיל. מעשנים קצת ורואים טלויזיה. גיל אמר לו שחבל שהוא לא עבר אליו בקיץ. אז היו שם חבצלות מקיר לקיר, אלכוהול, סמים והמקום הכי נעים בעיר. הוא ענה לגיל שבאמת חבל שעינבל והוא לא נפרדו בקיץ. זה היה חוסך לו הרבה כאב ראש.
לפני כמה זמן הוא גילה שיש לה בלוג. במקרה כשחבר עשה לו קצת סדר ותחזוקה במחשב, הוא פתח משהו שנקרא קאש או קאץ' וראה.
אחרי כמה בירות, וקללות עסיסיות, התגבשה להם תוכנית.
הוא התחיל להגיב אצלה וחיכה לראות מה יתפתח מזה. בנתיים פתח בלוג והתחיל לכתוב. באופן אנסטינקטיבי הוא הבין את המקום. את קן הנמלים. זה שרדף אחריו בחלומות. זה שבגללו הוא היה מתעורר שטוף זיעה באמצע הלילה, אחרי שחלם עליו עוד אחד מהחלומות המוזרים האלו. הוא ידע מה לעשות. איך להתפרסם, למי כדאי להשאיר תגובות. את מי לקשר אליו לבלוג, איך לתפוס מקום מכובד ולגרום לה להימשך אליו.
תוך כדי הוא כתב בלוג עם כל מה שידע שהיא מחפשת בגבר. כתב את דמות הפנטזיה שלה. ידע שאין לה סיכוי.
לפני כמה שבועות היא התחילה לשלוח לו מיילים לפרטי. עברה איתו לבסיס אישי יותר מהתגובות הציבוריות.
לפי הכתיבה ה"מקצועית" שלה, הוא הבין שהוא לא היה הראשון איתו ניסתה להתחיל. הוא ענה לה וגרר אותה לאט לאט, טמן לה את המלכודת. מרח את הדבש. חיכה לראות אותה נופלת כפרי בשל לזרועותיו הוירטואליות. ציפה לרגע בו יקטוף את תמימותה. התמימות השמורה לבחורה שמאמינה למה שהיא קוראת בבלוג.
כשראה שהיא מוכנה, לא יכולה יותר לעצור בעצמה, שלח לה הצעה: "החוקים פשוטים. נפגשים בחדר בשעה שקבענו. לבושים. יושבים ומעשנים סיגריה אחת. אם רואים כי טוב, ממשיכים למיטה. אם לא, אומרים יפה שלום ואף אחד לא נפגע."
וככה הם נפגשו בחדר במלון בשעה היעודה. ענבל הופתעה לראות אותם. את בעלה ואת גיל שהגיע איתו כדי לשמש כעד ברבנות.
ועכשיו הוא יושב וכותב על המחשב של גיל. אצלו הוא גר כרגע עד שימצא מקום. שומע ברקע את מאסיב אטאק החדש. שומע קטעי צחוקים של השכנים, שמנצלים את יום האביב הראשון כדי לצאת מהקופסא החוצה - לתוך הגג. הוא מנצל את העובדה שגיל יצא הלילה לפגוש מישהי מהאינטרנט ויושב לכתוב קצת ליומן.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
